Chasidut על קהלת 3:16

וְעִקַּר אוֹר הַתְּפִלִּין זוֹכִין עַל-יְדֵי קִימַת חֲצוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, וְעַל-יְדֵי זֶה חוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשָׁךְ בַּיּוֹם (חֲגִיגָה יב) וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִתְפִילִין, כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת קִימַת חֲצוֹת זֶה בְּחִינַת הַעֲלָאַת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט, כִּי קֹדֶם חֲצוֹת אוֹמְרִים וִדּוּי עַל הַחֲטָאִים, זֶה בְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָֹה, וְאַחַר כָּךְ מִתְאַבְּלִין עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט כִּי חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הוּא פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, כִּי מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט הָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּכְשֶׁנֶּחְרַב נֶאֱמַר (קֹהֶלֶת ג), "מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (וַיִּקְרָא רַבָּא פֶּרֶק ד'), כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה כָּלוּל מִכָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי שָׁם מְקוֹם הַיִּרְאָה בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם יִרְאָה שָׁלֵם (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פֶּרֶק נ') וְגַם הוּא בְּחִינַת דַּעַת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לג), הַיְנוּ הַעֲלָאַת הַיִּרְאָה לְדַעַת עַל-יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁהָיָה שָׁם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין שָׁם בֵּית דִּין הַגָּדוֹל לַעֲשׂוֹ"ת מִשְׁפָּט לְמַטָּה לְבַטֵּל הַדִּין שֶׁל מַעְלָה וְשָׁם מְקוֹם הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יז), "עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ":

פרשה ד' (ויק"ר פ"ד א'). נפש כי תחטא בשגגה וכו'. זה שאמר הכתוב (קהלת ג טז) ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע. (הנה דרש שם המדרש דרשות שונות כדרך המדרש בכל מקום, עד בואו אל המכוון לדרוש גם הדרשה השייכת להפסוק הנדרש עליו, והוא זה) ר' לוי ור' יצחק אמרו ב' דברים בימין, וב' דברים ביד (היינו שמאל), ב' דברים בימין תורה וצדקה, תורה מנין מימינו אש דת למו (דברים לג ב), צדקה מנין דכתיב (תהלים מח יא) צדק מלאה ימינך. ב' דברים ביד נפש ומשפט, נפש שנאמר (איוב יב י) אשר בידו נפש כל חי, משפט דכתיב (דברים לב מא) ותאחז במשפט ידי, הנפש נתונה במקום המשפט, ונפש יוצאה ממקום המשפט וחוטאת, אמר ר' יצחק אמר לה הקב"ה לנפש אני כתבתי עליך (דברים יב כג) רק חזק לבלתי אכל הדם וכו', ואת יוצאת וחוטאת, נפש כי תחטא בשגגה, עכ"ל. נ"ל לבאר כוונת המדרש דהוקשה לו אומרו נפש כי תחטא, ולא אמר אדם או איש. וגם כן לא אמר כי תחטא נפש, להקדים העשיה להעושה כדרך המקראות בכל מקום. על כן מפרשו בלשון תמיה שהכתוב מתמיה על הנפש, למה תהיה כזאת שתחטא אפילו בשגגה, ומביא הפסוק ועוד ראיתי תחת השמש, (דהנה שלמה דיבר דברי חידוש מה שראה דבר מתמיה, והוא) מקום המשפט שמה הרשע, להיות המשפט היא משמאל גבורה מדת שמאל פחד יצחק, והנפש יוצאה גם כן ממדת השמאל מהשכינה אשר נבנית מהייחוד, וגם כן הייחוד להולדת הנשמה משמאלא איתער, בסוד שמאלו תחת לראשי (שיר השירים ב ו), וכיון שהוא יוצאה ממקום המשפט, הנה מחויבת בטבע לירא מן המשפט כיון שהוא מקור מחצבה, ומחוייבת להיות עיניה פקוחות לבל יבוא לידה אפילו חטא שוגג. וזה שסיפר שלמה דבר חידוש שראה מקום המשפט שמה הרשע. וזה גם כן שהכתוב מתמיה נפש כי תחטא, ובא ר' יצחק וחיזק עוד ביותר ביתר שאת ענין התמיה על הנפש, א"ל הקב"ה לנפש אני כתבתי עליך רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא בנפש יכפר, (דהנה הנפש הקדושה משכנה בחלל הלב הימיני אשר הוא מלא רו"ח, ושם משכן היצר טוב לב חכם לימינו (קהלת י ב). והנפש הבהמיות מקליפת נוגה משכנה בחלל השמאלי בלב, והוא מלא דם ושם משכן היצר הרע. והנה המגביר צד ימין בתורה ועבודה, מגרש הדם מחלל השמאלי ומתפשט לתוכה הרוח הימיני. וז"ש דוד ולבי חלל בקרבי (תהלים קט כב), (הנה נתהווה ב' פעמים רו"ח בגימטריא חת"ך, החותך חיים לכל חי (מוסף לימים נוראים), והש"י הוא אלקי הרוחות לכל בשר (במדבר כז טז)). ובהיפוך ח"ו כשמגביר על ידי התאוות והעונות הנפש השמאלי, נתפשט הדם גם בחלל הימיני ומגרש ח"ו הרוח, וזה שהרשעים בחייהם קרויים מתים (ברכות י"ח ע"ב), כי נגרש מתוכם הרוח חיים, (והנה נתהווה ב' פעמים ד"ם והוא פ"ח יוקשים, נפשינו כצפור נמלטה מפ"ח יוקשים הפ"ח נשבר (תהלים קכד ז)). והנה צונו הש"י רק חזק לבלתי אכול הדם, הגם שהמצוה היא כפשוטה, אבל המצוה הזאת בעצמה לכאורה אין צריך חיזוק כל כך, כי נפשו של אדם קצה בזה, אבל היא צריכה חיזוק לרמיזתה כי צונו הש"י לבלתי אכל מהדם, היינו מנפש הבהמות היינו הדם שבחלל השמאלי, ולזה צריך חיזוק רב לבל נגוע בקצה מקום היצר הרע וזה כל עבודת האדם. ואמר הטעם כי הדם הוא בנפש יכפר, ר"ל בעבור זה הזהרתיך שלא לאכול הדם, כי הנה צויתי להיות הדם כפרה על הנפש בהביאו קרבן זורקין את הדם לי"י, להורות דהנה חטא על הנפש במה שהגביר עליו כח התאווני שבדם מנפש הבהמיית, והנה בשובו לי"י יקריב הדם הבהמיי לי"י, והנה לרמז הזה תהיה זהיר וזריז שלא לאכול הדם הבהמיי, הבן הדבר שעל ידי זה יזכור האדם בחוזק רב שלא ליהנות מהדם שבנפש הבהמיי אשר בו בחלל השמאלי. וז"ש הקב"ה לנפש אני כתבתי עליך (דייקא, רצ"ל בשבילך כתבתי רק חזק וכו'), כי בשביל מצות הדם כפשוטו לא הייתי צריך לומר רק חזק שאין צריך חיזוק, רק עליך כתבתי הדבר להיות שיש בך דם בחלל השמאלי, ממילא היה לך לשום עינא פקיחא על הדבר לבל יארע לך אפילו מקרה שוגג, ואת יצאת מגבולך להתפשט ח"ו גם בחלל הימיני וחוטאת אתמהה, וזה שמתמיה הכתוב נפש כי תחטא. ובהעמיק בדבר עוד גם בדברי המדרש הנ"ל הנפש נתונה במקום המשפט, כי הנה בעשות האדם גם מהדם רוח, אם כן יהיה ב' פעמים רו"ח בגימטריא חת"ך, ומספר משפ"ט בגימטריא תכ"ט, הוא מספר הסמוך לב' פעמים רו"ח, ומספר נפ"ש הוא בגימטריא ת"ל, הוא המספר הסמוך למשפ"ט, אם כן הנפש נתונה במקום המשפ"ט היינו במספר הסמוך, בכדי שעל ידי זה תזכור את המשפט (נמחק ג' תיבות), סמיכת המספר שהיא למעלה מן המשפט, היינו ב' פעמים רו"ח שהנפש כזאת שמגרשת הדם, ממלא גם ב' חללים רו"ח הוא על המשפט, שהמשפט (חסר איזה תיבות), הבן הדבר להתפשט באורך ורוחב ויונעם לך: