Chasidut על קהלת 7:19

וְהִנֵּה עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָבִין הַמַּשְׂכִּיל קְצָת. שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים, וּמִכָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת יְכוֹלִים לַעֲלוֹת. וְהַיְרִידָה תִּהְיֶה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל. שֶׁזֹּאת הַתְּפִלָּה הִיא עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מֻכְרַחַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה וְכוּ' וְכוּ' כַּנַּ"ל וְאַף-עַל-פִּי שֶׁזֶּה הָעִנְיָן אֵין מִי שֶׁיַּחֲגֹר מָתְנָיו לַעֲמֹד בְּמִלְחָמָה זֹאת כִּי אִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל שֶׁהוּא בָּטוּחַ בְּכֹחוֹ שֶׁלֹּא תּוּכַל הַסִּטְרָא אָחֳרָא לִבְלֹעַ אוֹתוֹ אַדְּרַבָּא, הוּא יוֹצִיא עַל-יְדֵי תְּפִלָּתוֹ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי תַּעֲמֹד בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי נִמְצֵאת בְּחִינָה זֹאת גַּם בִּשְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁהֵם רְשָׁעִים גְּדוֹלִים כַּמָּה שָׁנִים וְעוֹבְרִים עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וַחֲמוּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְאַחַר כָּךְ נִתְעוֹרְרִים בִּתְשׁוּבָה וְנַעֲשִׂים בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה גְּמוּרִים, כַּמּוּבָא כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה בִּגְמָרָא וּמִדְרָשִׁים וּשְׁאָרֵי סְפָרִים. וּכְמַעֲשֵׂה דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן דּוֹרְדַיָּא וְנָתָן צוּצִיתָא וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה מַעֲשִׂיּוֹת הַרְבֵּה מְאֹד בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ הַדָּבָר מְאֹד הֲלֹא עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲבֵרָה יוֹתֵר הוּא נוֹפֵל בִּידֵי הַסִּטְרָא אָחֳרָא יוֹתֵר וּמֵאַיִן בָּא שֶׁלְּבַסּוֹף יִתְגַּבֵּר נֶגֶד הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אַךְ הוּא עַל-פִּי הַנַּ"ל כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְשָׁמָה יְקָרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו כִּי אִם לֹא הָיָה כֹּחַ בָּאָדָם לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נוֹתֵן לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְנִיעוֹת שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲמֹד בָּהֶם וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. אִם תִּרְצֶה תִּתְגַּבֵּר עָלָיו, עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. עַל-כֵּן צְרִיכִין לָדַעַת וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלּוֹ. וְעִקַּר כָּל הַחֲטָאִים וְהַתַּאֲווֹת שֶׁהָאָדָם נִלְכָּד בָּהֶם חַס וְשָׁלוֹם, הִיא רַק מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּנְעִימַת הַחֲרוּזִים שֶׁלּוֹ הַנִּדְפָּסִים בִּתְחִלַּת סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, חֲזַק וְנִתְחַזֵּק וְאַל תִּהְיֶה כַּפִּיל הַגָּדוֹל וְכַגָּמָל וְכוּ'. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ הַנַּ"ל. שֶׁעִקַּר תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁהִוא כְּלַל כָּל הַחֲטָאִים רַחֲמָנָא לִצְלַן, נִמְשָׁךְ רַק מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עָלָיו עַד שֶׁמַּפִּילוֹ לִבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטָן מֹחוֹ וְנֶחֱלָשׁ דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד תַּאֲוָה זֹאת, כִּי עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר וּמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחוֹ כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כַּמָּה צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים שֶׁעָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן רַק עִקַּר נְפִילַת כָּל הַנּוֹפְלִין לְתַאֲווֹת רָעוֹת הוּא רַק מֵחֲמַת בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטָן מֹחוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ הוּא עַל-יְדֵי חָכְמָה שֶׁבַּמֹּחַ, כִּי חָכְמָה הִוא אוֹתִיּוֹת כֹּ"חַ מַ"ה וּמַ"ה בְּגִימַטְרִיָּא אָדָם שֶׁעִקַּר כֹּחַ הָאָדָם הוּא הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר (קֹהֶלֶת ז). הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַכֹּחַ לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַפִּתּוּיִים הוּא רַק עַל-יְדֵי חָכְמָה אֲמִתִּיּוֹת שֶׁהִוא בְּחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, כִּי הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת מְחִצּוֹת פְּרוּסוֹת כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל:

וכן התפלה עיקרה בלב נשבר וכמו שכתוב (תהלים נא, יט) לב וגו' לא תבזה ואמרו (זוהר ח"א, כג:) תפלה לעני איהי מעטפא כל צלותין. כי עיקר התפלה מעומקא דליבא הוא מכח הכרת החסרון וכפי גודל הכרת חסרונו וצרכו לישועת השם יתברך כך יהיה גודל צעקתו מקירות הלב כידוע. ולב נשבר הוא היפך השמחה כאשר מתבונן בחסרונותיו בכל דבר בפרט ואיך צריך ישועה גדולה ורחמי שמים מרובים ודאי ימלא עצב ודאגה כפי הסברא. אבל מצות השם יתברך הם להיפך מולידות שמחה וזהו סימן שהיא שלימה ומקובלת. ודברי תורה הם בעצם משמחי לב וכמו שכתוב (קהלת ז, יט) החכמה תעוז לחכם שנותנות בו עוז ותקיפות ועל כן אמרו (יומא עב:) לא זכה נעשית כו' כי נולד בו על ידי חכמה קלות ראש ונקרא חכם להרע חס ושלום. והיינו באותו שלא לשמה שאמרו ז"ל (ירושלמי ברכות פרק א הלכה ב) נוח לו שנהפכה כו' אבל סתם שלא לשמה שאמרו (פסחים נ:) לעולם יעסוק כו' ודאי אין מוליד קלות על כל פנים. אבל כאשר הוא לשמה הסימן אדרבה מוליד יראה וזהירות וכמו שאמרו (קידושין מ:) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.

בֹּעַז הוּא הַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז׳:י״ט): הַחָכְמָה תָּעֹז לְחָכָם.