Chasidut על קהלת 8:1

דַּע, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת, יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהַכִּיר בַּפָּנִים שֶׁל הַתַּלְמִיד מִי הוּא רַבּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁרָאָה רַבּוֹ פַּעַם אַחַת, כִּי (קהלת ח׳:א׳): חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, נִמְצָא כְּשֶׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל חָכְמַת רַבּוֹ הוּא מְקַבֵּל פָּנָיו,

ונראה הפי' דהנה כתיב (קהלת ח' א') חכמת אדם תאיר פניו, והינו שתחילת בריאתו של אדה"ר היתה כתנות אור, ותפוח עקבו הי' מכהה גלגל חמה, ואח"כ מפאת החטא נמשך לו כתנות עור, ומ"מ לפי ערך הזדככות החומר כן יתראה בו כח האור שבפנימיותו שמפלש ובוקע דרך החומר, וכמו אור הנראה מעבר לזכוכית, וע"כ מרע"ה קרן עיור פניו והיו יראים להסתכל בו באשר נזדכך חומרו תכלית הזיכוך, ובמד"ר אמור (פ"ל ב') מונה ו' כתות של צדיקים לעת"ל שעתידים להקביל פני השכינה ופניהם דומין לחמה ולבנה וכו', ולפי"ז יובן הענין שהם מעידים בעצמם כשהם זכאין, שהרי ניכר האור החופף על פניהם, ואם הי' מעט מן המעט שמץ באיש לא הי' האור מאיר בפניו כ"כ, א"כ הי' בעצמו עד ממהר, וכל הרואה אותו הי' יודע מהותו, אך קלקלו בעצמם ולעולם אין האור מאיר בפניהם כ"כ עד לע"ל כבמד"ר הנ"ל, העיד בהם שבט יהודה ובנימין שעדיין נאמנו את ה' רוחם ולא היו מגושמים כ"כ, קלקלו שבט יהודה, העיד בהם את הנביאים שעדיין היו מזוככים, אך ידוע שפגם הדור פוגם בצדיקי הדור, וע"כ היתה נראה בפני הנביאים מהות הדור, קלקלו בנביאים היינו דאסגי מסאבותא בעלמא עד שגם פני הנביאים לא היו לעולם כ"כ מאירים ושוב לא הי' אפשר שתהא ניכרת בהם מהות הדור, העיד בהם את השמים וארץ, היינו שבאם שמים וארץ על מכונם זה עדות על כשרון ישראל, וזהו הענין שהעיד בהם משה את השמים ואת הארץ היינו שבכוחו של משה פעל שגם שמים וארץ יתנהגו לפי מעשה בני ישראל עד שיהי' ניכר בהם כשרון המעשה של ישראל, וכן מונה והולך שאף שקלקלו בשמים ובארץ, ולעולם אינן כ"כ על מכונם לגמרי ושוב אין כשרון הדור ניכר בהם כ"כ, העיד בהם דברים פרטים עד את הדגים, ואמר עוד קלקלו בדגים העיד בהם את הנמלה שמחמת שהיא שפלת הבריאה אין קילקול הדור מזיק לה כ"כ והיא נשארת על טבע בריאותה, וזה שנאמר לך אל נמלה עצל מה שלא מצינו בכל מה שמנה קודם לזה [ואעפי"כ שאין עדות הנמלה מתפרשת על דרך הנ"ל רק שילמדו מוסר ממנה, מ"מ מאחר שענינים הקודמים אינן מתפרשים ליקח מוסר מהם [זולת אם נפרש שמא שנו מדתם] יש לפרש כמו שפרשנו]:

כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁל כָּל דָּבָר, וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר, כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל, וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ח׳:א׳): חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו.