Chasidut על קהלת ז:2

והנה אע"פ שאמרנו שהניצוץ המחיה להס"א הוא רק מבחינת יראה שהוא מבחינת מלכות רגלי הקדושה בסוד רגליה יורדות מות וכאמור. מ"מ גם למעלה מבחינתה יש ג"כ קליפות ומגיע עד בחינת האהבה הנמשכת אל האדם מקדושת ספירת החסד שמשם התחלת העולמות אשר קדושתם אותיות ו"ה מהוי"ה ב"ה וב"ש, אלא שע"ז נאמר (תהילים יב, ט) סביב רשעים יתהלכון ואין להם נגיעה שם רק סביבם מרחוק. משא"כ בחינת היראה היא יורדת מות שהוא הס"א להחיותה, אבל למעלה ממדת האהבה שם העולמות אשר קדושתם מבחינת י"ה שמשם בחינת השכל ובינה הנמשכת לאדם שם אין רע אפילו סביב כלל וכלל, כי שם מקום החיים אין שם בחינת מות והשכל השורה במוח הוא הממשיך חיות אל המדות אשר משכנם בגוף להחיותם ולהצילם מהמות אשר סביבם, וכמש"ה (קהלת ז, ב) החכמה תחיה בעליה. וכ"ז הוא דבר דק יעמוד המשכיל עליהם.

והענין הוא מאמר (איכה א, ה): "כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ" ומדרש חז"ל (איכה רבה א, לג) "יכול על מגן, תלמוד-לומר עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ" ומבואר בספרים הבנת המדרש ותוכן דבריהם הוא: אשר לכאורה תמוה ענין הצער ויגון להיות מיצר ודואג על חורבן בית-המקדש, מה שעבר אָיִן, כי מאמר (משלי כח, יד): "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד" הוא על העתיד וכן מאמר (משלי יד, כג): "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר" וכן (קהלת ז, ב): "טוֹב לָלֶכֶת אֶל-בֵּית אֵבֶל וכו'", שהרי פירש טעמו (קהלת ז, ב): "בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ" על העתיד, אבל להיות עצב ומיצר ודואג על העבר מה זה ועל מה זה, כמאמר דוד המלך ע"ה אחרי מות הילד (שמואל ב יב, כג): "לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ וכו'", והעצבות היא הקליפה היותר קשה מכולם, שהרי הע"ז נקראת על שמה: (תהלים קטו, ד): "עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב" ומאמר (הושע ד, יז): "חֲבוּר עֲצַבִּים", וכן אין לה שייכות עם השי"ת כמאמר (דברי הימים א טז, כז): "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ", (שבת ל, ב) "וְאֵין הַשְׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה".