Chasidut על רות 3:2

ועל כן גם יוסף כשרצה להרביץ במצרים שורש הקדושה הנעשה על ידי יחוד השלם שלושה שמות הנזכרים ביחוד כל שנים עשר שבטים שיהיו כולן במצרים היה מוכרח לעשות תחילה הדבר בחשאי שלא יוודע לאיש. וגם השבטים לא ידעו מזה רק הוא לבדו בכדי שיהיה היחוד עולה יפה תחילה בחשאי ואחר כך יבואו כולם עם אביהם בריש גלי בהתגלות לעין כל ויהיה נעשה היחוד בקול ובהתגלות, וכולי האי יוכלו ישראל אחר כך שלא להתגעל בטומאת מצרים כל כך. ועבור זה סבל יוסף כל הצער הזה ושמר מלהודיע לאביו איה מקום כבודו וציער אחיו אחת ושתים וגילגל בכח עד אשר יביאו את בנימין אתם כי בהיותם בלתי בנימין אחיהם אי אפשר להיות היחוד בשלימות שאין השכינה שורה על דבר חסר (זוה"ק חלק א', רט"ז:) וראה שיבואו כולם עם בנימין והכל בחשאי שלא יוודע לאיש שיהיה היחוד תחילה בלחש ואחר כך בקול כנאמר. (ואפשר לזה כיוונה נעמי הצדקת וציותה לרות ואמרה לה (רות ג', ב') הלא בועז מדעתנו וגו' ורחצת וסכת וגו' וירדת הגורן אל תודעי לאיש וגו' ויהי בשכבו וגו' ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת וגו'. ולכאורה נראה זה כדבר מכוער ומה היה אם היתה אומרת כפשוטו לבועז ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה, בלא שכיבת מרגלותיו בלט. ואמנם הכל רומז למה שאמרנו, שתחילה צריך להיות היחוד בחשאי ואחר כך יוכל להיות בהתגלות לעין כל. והמבין יבין עד היכן הדברים מגיעים בשורש נשמת בועז צדיק יסוד עולם עם שורש נשמת רות שנקראת אמה של מלכות כנודע).

ואפשר שעל זה כיוונה נעמי ואמרה על בועז (רות ג', ב') הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה וגו'. כי בועז צדיק יסוד עולם בדורו, זה היה עבודתו מעודו להשליך את המוץ והקליפה מן הגורן שהוא שלושה בחינות ג'וף נ'פש ר'וח הנזכר, להפריד מהם כל בחינת הקליפות והרע וכל הדינים ולתקנם בתיקון הנכון שיהיו ראוים לעלות למעלה. ולזה אמרה גורן השעורים. כי נודע אשר בחינת השעורה הנה שרשה בשמאל מקום הגבורה ועל כן היא מספר ב' פעמים מנצפ"ך עם הכולל כמו שכתוב בקבלת האר"י ז"ל (בכוונת שבעת המינים). ועל כן הוא זורה את גורן השעורים כי בחינת השמאל והגבורה הוא הקרוב קרוב קודם לאחיזת החיצונים ח"ו. והיה זאת עבודת בועז צדיק יסוד עולם לזרות ולהבר משם כל בחינת המוץ והקליפות להעלותם למעלה אל חלקי נשמה חיה יחידה שלא יהיה כח להרע להאחז בהם.