Chasidut על רות 3:9

בהקדם לפרש הפסוק (שיר השירים א א-ד) שיר השירים אשר לשלמה, (שיר השירים א ב) ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, (שיר השירים א ג) לריח שמנך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך, (שיר השירים א ד) משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך, עד כאן. והנ"ל בזה דהחכם ר' יוסף אלבו בספר העקרים (מאמר ב' פרק ט"ו) כתב לפרש הפסוקים (תהלים לו ח-יא) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, (תהלים לו ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, (תהלים לו י) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, (תהלים לו יא) משוך חסדך ליודעך וצדקתך לישרי לב. כי הרמב"ם כתב בספר המורה (חלק א' פרק מ"ג) דכנף, הוא שם משותף, ואחד מן שיתופו לשון סתר, כמו ולא יכנף עוד מוריך (ישעיה ל כ), דפירושו ולא יסתר עוד מוריך ולא יתעלם. ועל פי זה פירש ולא יגלה כנף אביו (דברים כג א), היינו סתר אביו. וכן ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג ט), היינו פי' סתרך על אמתך. ועל פי זה פירש כל כנף שתמצא בפסוק מתייחס להבורא ית', כמו אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב יב), היינו תחת סתרו. פירוש לפירושו שהוא יהיה סתרך, כמו שנאמר (תהלים לב ז) אתה סתר לי וגומר. ועל פי זה פירש העקרים מה יקר חסדך וגו', כי היות נמצאים בעצמותו ית' שלמות בלתי בעל תכלית קיימים בלתי משתנים, ואינם ממין שלמות מן השלמות המושגות אצלינו, ואולם בחסד אלקי ישיג האדם מדרגה מה ממעלתם. וזהו מה שאמר הכתוב מה יקר חסדך אלקים, רוצה לומר כמה גדול ויקר חסדך שאי אפשר שתושג מדרגתו, ושם היוקר והחשיבות הזה הוא מן הפלא היות בני אדם חוסים בצל כנפיך, היינו בצל סתרך והשלמתך, ויהיה פירושו כי הדבר שהוא בלתי בעל תכלית, אי אפשר שתושג מדרגתו, אבל הוא נסתר ונעלם, ועם כל זה בני אדם חוסים בצל ההסתר ההוא, שהוא סתר עצמותו וחסדו ושאר תוארים הנמשכים מאתו, ואמר כי מן ההשגה שמשיגים מצד ההסתר ההוא שהיא השגה שכל הנמצאים משתלשלות ממנו, והשגת הפעולות הנמשכות מחסדו ומיתר התארים המתייחסים אליו ית', הם מתענגים תענוג נפלא והם שבעים ממנו, וזה בעולם הנשמות. וזהו אמרו בלשון עתיד ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך וגו'. רצה לומר כי במה שישיגו משאר הנמצאות המשתלשלות ממך הנקראים אחוריים הרמוז אליהם, כמו שנאמר למשה (שמות לג כג) וראית את אחורי. ולמה נקראים דשן ביתך, שעל זה נאמר על משה (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. ואמר שמהשגה זו יהיו דשנים ורעננים ושבעים כל טוב, אבל נחל עדניך, רצה לומר מאותו הנחל הנמשך ממה שאתה מתעדן ממנו ומתענג בו שהוא עצמותך והתארים והשלמות הבלתי בעל תכלית אשר בך, אין דרך ומבוא להשיג ולשתות ממנו מעצמם, רצה לומר מצד השגתם, אלא אם כן אתה תשקם ממנו דרך חסד, ולזה אמר תשקם ולא אמר ישתו, לפי שאינן מושגות אלא דרך חסד. ואמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, לבאר שאין שם מונע להשיג התענוג הנפלא הזה, מצד שהתארים והשלמות הם נצחיים, והאנשים אינם נצחיים, כי עמך מקור חיים ובידך לתת להם חיים נצחיים. גם אין מניעת מצד שאין בכחם לקבל עוצם התענוג ההוא, כי בידך הוא, כי כחך הגדול יוכל לתת להם הכנה וכח לקבלו, כי באורך נראה אור, ר"ל כי אפילו השגת החושיות לא נשיגם ולא יגיעו אלינו אלא מצד החסד הנמשך מאתך, כי האור אין בנו כח להשיגו, אבל הוא מכהה ראותינו אם לא מצד האור האלהי הנותן בנו כח להשיג קצתו, ומוציא ראותינו מן הכח אל הפועל.

וְזֶהוּ (רות ג׳:ט׳): וּפָרַשְׂתָּ כְּנָפֶךָ עַל אֲמָתֶךָ; כִּי צִיצִית דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם כַּנְפֵי מִצְוָה, הוּא שְׁמִירַת הַבְּרִית, וְהוּא בְּחִינַת זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה.

ויתכן עוד לפרש לכה איעצך (במדבר כד יד). האיך ירומז העצה בפסוק. והוא אחר שנדקדק אחר כך בפסוק (במדבר כה א) וישב ישראל בשטים ויח"ל העם לזנות אל בנות מואב, מהו ויח"ל משמע שהתחילו לזנות, ולבסוף לא היה כך, ומי לא ידע בכל אלה אשר קודש ישראל לי"י, והגם שלפי שעה הרוח שטות גובר, כרגע ישובו אל י"י וירחמם, והוה ליה למימר כפשוטו ויזנו העם. גם יש לדקדק אומרו אל בנות מואב, עם בנות וכו' הוה ליה למימר. עוד יש להתבונן הנה כפי הנראה היה הזנות גם עם בנות מדין, כאומרו אחר כך (במדבר כה ו) והנה איש וכו' ויקרב וכו' את המדינית, וכן אמר אחר כך במלחמות מדין (במדבר לא טז) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם, והנה לא זכר רק בנות מואב. והנראה דהנה זה דרכו של היצר הרע שאינו מתחיל לפתות את האדם לעבור את פי י"י בעבירה, כי בודאי לא יוכל לו, רק מייפה בעיניו העבירה ומפילו במכמורת, באמור אליו שכמות זה הענין למצוה יחשב, וזהו בהתחלה, אבל כאשר האדם הולך ונתפתה אחריו וטועם טעמא דאיסורא, אז מזמין לפניו עבירות חמורות אשר אין בהם שום טענה למצוא בהן איזה צד היתר, והוא מטמא את עצמו בהן כיון שכבר פרץ הגדר. והנה זה היה עצת בלעם הרשע, להיות שהיה יודע שיש בקבלה אצל כל ישראל הניצוץ הק' המשוקע אצל בנות מואב אשר משם יתנוצץ מושיען של ישראל, והאשה הזאת אשר הניצוץ טמון בקרבה, תרדוף אחר המון ישראל להביא הניצוץ הקדוש ההוא לתוך הקדושה, כמו שהיה המעשה ברות הצדקית אשר באת בלט ושכבה מרגלות בועז לבקש ממנו על נפשה הטמון בקרבה, באמרה ופרשת כנפיך וכו' כי גואל אתה (רות ג ט). והנה זאת היתה עצת הרשע שיהיה התחלת הפיתוי לישראל והרדיפה אחריהם מן בנות מואב, וזה יהיה בקל שירדפו אחריהם בתושבם הנה זה ודאי הניצוץ הטמון אשר שואף רוח הקדושה, אבל בטענה זו הנה לא יהיה האשם כל כך גדול עליהם ולא תגדל החרון, כיון שיש להם טענה אשר זאת היתה כוונתם, הגם שאין זה טענה להיתר, כי הרי משה ובית דינו קיים, שאול ישאלו את פיו, (וגם בכל דור אין זה טענה לפטור בפיתויי היצר הגם שמחשב כעת למצוה, עם כל זה הרי התורה השלימה הלזו בידינו, ויוכל לשקול במאזני צדק על פי התורה אשר זה הוא מתרמית היצר, וזה אמרם (סוכה נ"ב ע"ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, ותשאל את פי התורה מפי סופרים ומפי ספרים אם זה למצוה יחשב או לעבירה), עם כל זה כיון שיש איזה טענה לא תגדל החרון. וז"ש לכה איעצך מהו העצה, הנה הוא אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, שישאבו מעמך באחרית את הניצוץ הק' על ידי רדיפת האשה מעמך אחר איש מבני ישראל, בזה הענין תפילו ח"ו עתה במכמורת וכאמור לעיל. וז"ש ויחל העם לזנות אל בנות מואב, היינו שהתחלה היתה לזנות אל בנות מואב, ועל כן אמר א"ל, רצ"ל סיבת הניצוץ השקוע בבנות מואב ובטענה הלזו, אבל אחר כך והנה איש מבני ישראל וכו' ויקרב וכו' המדינית, שכבר טעמו טעמא דאיסורא ולא הוצרך היצר לפתותם בטענת מצוה, רק למלאות תאוותם כפשוטו, הנה זאת שמענו ממליצות דברי התורה להזהר מתרמית היצר ולשקול בפלס ומאזני צדק איזה ענין הנרצה על פי התורה, והבן. ועיין עוד מה שאכתוב בזה בפרשת מטות: