Chasidut על רות ב:12

בהקדם לפרש הפסוק (שיר השירים א א-ד) שיר השירים אשר לשלמה, (שיר השירים א ב) ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, (שיר השירים א ג) לריח שמנך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך, (שיר השירים א ד) משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך, עד כאן. והנ"ל בזה דהחכם ר' יוסף אלבו בספר העקרים (מאמר ב' פרק ט"ו) כתב לפרש הפסוקים (תהלים לו ח-יא) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, (תהלים לו ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, (תהלים לו י) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, (תהלים לו יא) משוך חסדך ליודעך וצדקתך לישרי לב. כי הרמב"ם כתב בספר המורה (חלק א' פרק מ"ג) דכנף, הוא שם משותף, ואחד מן שיתופו לשון סתר, כמו ולא יכנף עוד מוריך (ישעיה ל כ), דפירושו ולא יסתר עוד מוריך ולא יתעלם. ועל פי זה פירש ולא יגלה כנף אביו (דברים כג א), היינו סתר אביו. וכן ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג ט), היינו פי' סתרך על אמתך. ועל פי זה פירש כל כנף שתמצא בפסוק מתייחס להבורא ית', כמו אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב יב), היינו תחת סתרו. פירוש לפירושו שהוא יהיה סתרך, כמו שנאמר (תהלים לב ז) אתה סתר לי וגומר. ועל פי זה פירש העקרים מה יקר חסדך וגו', כי היות נמצאים בעצמותו ית' שלמות בלתי בעל תכלית קיימים בלתי משתנים, ואינם ממין שלמות מן השלמות המושגות אצלינו, ואולם בחסד אלקי ישיג האדם מדרגה מה ממעלתם. וזהו מה שאמר הכתוב מה יקר חסדך אלקים, רוצה לומר כמה גדול ויקר חסדך שאי אפשר שתושג מדרגתו, ושם היוקר והחשיבות הזה הוא מן הפלא היות בני אדם חוסים בצל כנפיך, היינו בצל סתרך והשלמתך, ויהיה פירושו כי הדבר שהוא בלתי בעל תכלית, אי אפשר שתושג מדרגתו, אבל הוא נסתר ונעלם, ועם כל זה בני אדם חוסים בצל ההסתר ההוא, שהוא סתר עצמותו וחסדו ושאר תוארים הנמשכים מאתו, ואמר כי מן ההשגה שמשיגים מצד ההסתר ההוא שהיא השגה שכל הנמצאים משתלשלות ממנו, והשגת הפעולות הנמשכות מחסדו ומיתר התארים המתייחסים אליו ית', הם מתענגים תענוג נפלא והם שבעים ממנו, וזה בעולם הנשמות. וזהו אמרו בלשון עתיד ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך וגו'. רצה לומר כי במה שישיגו משאר הנמצאות המשתלשלות ממך הנקראים אחוריים הרמוז אליהם, כמו שנאמר למשה (שמות לג כג) וראית את אחורי. ולמה נקראים דשן ביתך, שעל זה נאמר על משה (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. ואמר שמהשגה זו יהיו דשנים ורעננים ושבעים כל טוב, אבל נחל עדניך, רצה לומר מאותו הנחל הנמשך ממה שאתה מתעדן ממנו ומתענג בו שהוא עצמותך והתארים והשלמות הבלתי בעל תכלית אשר בך, אין דרך ומבוא להשיג ולשתות ממנו מעצמם, רצה לומר מצד השגתם, אלא אם כן אתה תשקם ממנו דרך חסד, ולזה אמר תשקם ולא אמר ישתו, לפי שאינן מושגות אלא דרך חסד. ואמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, לבאר שאין שם מונע להשיג התענוג הנפלא הזה, מצד שהתארים והשלמות הם נצחיים, והאנשים אינם נצחיים, כי עמך מקור חיים ובידך לתת להם חיים נצחיים. גם אין מניעת מצד שאין בכחם לקבל עוצם התענוג ההוא, כי בידך הוא, כי כחך הגדול יוכל לתת להם הכנה וכח לקבלו, כי באורך נראה אור, ר"ל כי אפילו השגת החושיות לא נשיגם ולא יגיעו אלינו אלא מצד החסד הנמשך מאתך, כי האור אין בנו כח להשיגו, אבל הוא מכהה ראותינו אם לא מצד האור האלהי הנותן בנו כח להשיג קצתו, ומוציא ראותינו מן הכח אל הפועל.

וישמע יתרו כהן מדין חתן משה וגו'. כתיב (תהלים קט"ו,ט"ו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. כי בצורת אדם תתיחס כל הבריאה ושמים בעולם הוא נגד מחשבה, וארץ הוא נגד המעשה, ועל הגוון נתראה שהמחשבה הוא ביד השי"ת ששולח המחשבה להאדם, והמעשה הוא ביד האדם שהרשות נתונה, ועל זה נאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, אכן אם האדם מכיר שבאמת גם המעשה היא ביד השי"ת ואומר לה' הארץ ומלאה, ומבלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו, אז משלם לו השי"ת שכרו מדה במדה ותולה גם המחשבה בהאדם, ועל ענין הזה נאמר (רות ב',י"ב) ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו, וכמו שנתבאר בחלק ראשון (מגלת רות) שזה הוא משכרתך שלמה שהשי"ת יעיד שאפילו תחילת המחשבה שבאת לחסות בה', שזאת נתראה שלא היה מאתה להתקרב אל ה' אך החוסה בה' ומכיר שכל המעשים הם מהשי"ת, לכן מעיד השי"ת שכל התחלת המחשבה היה ג"כ מצדו, וזה נקרא משכרתך שלמה, וזה שאיתא במדרש (רבה שיר ג',כ"א) ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי כמו שנתבאר בחלק ראשון (שם), ועל ענין הזה נאמר וישמע יתרו, אף שהתחלת השמיעה לא היה מצדו רק הש"י שלח לו זה השמיעה, אכן מחמת שהיה לו הכרת השי"ת ורוב תשוקה להתדבק בישראל והכיר שלה' הארץ ומלואה, לכן כתיב וישמע יתרו שהשי"ת נתן לו ברוב רחמיו שכרו בשלמות שתלה גם תחילת השמיעה שהיה מצדו.

והנ"ל בזה, בהקדים מה שפירשתי (תהלים פ"ד (פד יג) תפלה למשה שם) ד' צבאות אשרי אדם בוטח בך. וגם הא דאיתא במדרש רות (רבה פ"ה ד') על הפסוק (רות ב יב) ישלם ה' פעלך. אמר רב חסא אשר באת לחסות. דיש להבין מה חידש בזה. על פי מה שפירשתי (תהלים קי"ח תפלה למשה תהלים ז') טוב לחסות בד' מבטוח באדם, והקשתי לשאול על פי דברי החכם על הפסוק (קהלת ז י) אל תאמר שהימים הראשונים היה טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת. כי אין שייך לומר זה טוב מזה באם שאינם מסוג אחד, כמו שאינו שייך לומר זהב טוב מאדמה. כמו כך הימים הראשונים אינם בסוג של עכשיו, כמאמר חז"ל (שבת קי"ב ע"ב) אם הראשונים כמלאכים כו', ואם כן איך שייך לומר טוב לחסות בה' מבטוח באדם, הלא אינו בסוג אחד כלל. והשבתי דפירושו דטוב שישים אלקים מעוזו אפילו בעת שיש לו בטחון מאדם, ולא ישעה רק אל עושהו. וזה שאמר טוב לחסות בה' אף מבטח באדם, ר"ל בעת שיש לו בטחון אחר, והוא פירוש נאה.