וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם׃
אגרא דכלה
שם (שמו"ר פמ"ח א'). טוב שם משמן טוב (קהלת ז א). טוב היה שמותן של חנניה מישאל ועזריה, משמן המשחה שנמשחו נדב ואביהוא וכו'. אמר שמותן של חנניה מישאל ועזריה כי לא להם לשם רק שמותן, כי היו סריסים בהיכל המלך, ולא היו ראויים להוליד. והנה הבנים הם לזכרון לאבותיהם, מה שאין כן מי שאינו מוליד אין לו זכרון רק בשם, כד"א (רות ד י) להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המות וכו. והנה נדב ואביהוא נמשחו בשמן המשחה כדי שתהיה הקדושה חלה לזרעם אחריהם, והנה טוב שמותן של חנניה מישאל ועזריה וכו':