וַיּ֥וֹרֶד אֶת־הָעָ֖ם אֶל־הַמָּ֑יִם (ס) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן־הַמַּ֜יִם כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗לֶב תַּצִּ֤יג אוֹתוֹ֙ לְבָ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִכְרַ֥ע עַל־בִּרְכָּ֖יו לִשְׁתּֽוֹת׃
שם משמואל
ובזוה"ק שבלק שלח לבלעם היות שבלעם היו בו שתי אותיות הראשונות מעמלק, ובלק שתי אותיות האחרונות, יש לפרש דהנה בלעם שהי' כחו במלולא בהכרח לומר שהי' בו גם כח המחשבה, שלא יתכן כח הדיבור בלי כח המחשבה, והנה עמלק ידוע שהוא קוצץ בן קוצץ המפריד בין המוח והלב, היינו שאף שהשכל ישכיל לא יתפעלו מזה המדות שבלב, ופירוד זה יתכן בשלשה אופנים מצד השכל המשפיע שהשכל חלש ולא יאיר לעומק הלב, ומצד המקבל היינו שהלב סגור ואינו מקבל הארת השכל, ויש בשניהם יחד, והם נרמזים באותיותיו של עמלק, שתי אותיות ראשונות ע' מ' הוא מלשון עימום היינו חשכת השכל, ושתי האחרונות ל' ק' מלשון כאשר ילוק הכלב והוא תאוות החומר למלאות תאותו, כי זהו ענין כלב מקבל ואינו משפיע כבש"ס נדרים לאו כלבא אנא דאיתהני מנך ולא מתהנית מנאי ותאוות הלב למלאות חומרו לבד זהו סגור הלב בפני הארת השכל כי מי שהוא להוט אחר תאוותו לבבו אטום וסתום בפני כל חכמה, וע"כ עמלק שהי' תכלית הקיצוץ והפירוד היו בו כל ד' אותיות, והנה בלעם שהי' רע עין שהוא מפאת המחשבה המתיחסת לשכל היו בו שתי אותיות הראשונות, ובלק בעובדא הבא מכח המדות המתיחסים ללב היו בו שתי אותיות האחרונות, ובלעם הי' בו עוד נוספות שהי' בו גם כח הדיבור את אשר תברך וגו', מה שלא הי' לסיחון ועוג שהם ענפין מתפרדין כנ"ל, ויתכן שגם עמלק באשר היו שני כחות הרעים באדם אחד כנ"ל, הי' בו נמי כח הדיבור הבא מהרכבת מוח ולב, כנ"ל, וזהו ששלח לו בלק לבלעם שבשניהם יש כל ד' אותיות עמלק, ויושלמו בהם כל כחות הרעות מחשבה דיבור ומעשה, ויהי' בהם כח להתקומם נגד משה כנ"ל: