חסידות על שופטים ח:טז

מה שכתיב וקדשתם היום ומחר כו' והיו נכונים ליום השלישי כו'. ומשה רבינו ע"ה [אמר] היו נכונים לשלשת ימים. ופי' רז"ל ידוע גם ע"ז קשה לשון מדעתו ולא מעצמו כי הלא פי' התוס' שהגז"ש אינה גמורה לומר זה הי' דעת ושכל שלו. אך הנה פרשנו על בחודש השלישי כי הנה יציאת מצרים היה בתשובה כדאיתא במדרש על וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים שראה שחזרו בתשובה הבינונים והרשעים הרהרו בתשובה וידע אלקים שאחד מחבירו לא ידע וזה שאמר לו ית' בשם אהי' שהוא התשובה כלומר אם לא הייתי טוב אהי' כראוי שהוא שם התשובה. ומה שהוא שמו ית' ויש לו פי' גשמי דהנה אין שום נברא יכול [לומר] אהי' כי אין יודע מדי יולד יום כי אם הבורא יכול לומר אהיה כי מי יאמר לו מה תעשה. והנה סדר התשובה קודם הוא לתקן מדותיו להיות לו רק אהבה א' לה' ית' ורק לשנוא מה שהי"ת הוא שונא. וכן ליזהר מהתפארות שלא להיות יפה וחשוב בעיניו ולהתפאר עצמו בעיניו. להיות שפל בדעתו כ"א לפאר ליוצרינו. וזה מדת יעקב. ישראל אשר בך אתפאר תפארת ישראל. והנה אם אדם שפל בדעתו ואינו חשוב בעיניו ורואה חסרונותיו. ועל המעלות יודע שמה' הוא זה והוא מעלות בוראינו יתברך רואה מעלת בני אדם זה ברור כשאדם רואה מעלותיו רואה חסרונות אחרים וכן להיפוך כשהוא שפל בעיניו אוהב את כל ישראל וזה בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ כי התשובה נקרא חודש שהוא התחדשות מרעה לטובה וזה לצאת בני ישראל כו' זה היא התשובה שורש של יציאת מצרים והתחדשות ראשון הוא האהבה ושני הוא פחד והיפוך האהבה ושלישי היא התחדשות של תפארת שלא לפאר עצמו בעיניו עי"ד זה ויחן שם ישראל בלב אחד כאיש אחד כנ"ל. והנה אנו נוטלים ידינו לאכילה ובקימה ולתפלה למה דוקא הידים כ"א מפני שהם רמוזים על שורש אברהם ויצחק אבותינו כידוע חסד לאברהם ופחד יצחק וחסד נקרא זרוע כדכתיב זרוע עם גבורה וכן נמי גבורה כדכתיב צפון וימין צפון הוא יצחק שאפרו צפון וימין אברהם שע"כ הלוך ונסוע הנגבה להתדבק בשורשו וכתיב כי ימינך וזרועך כו' ע"כ הם זרועות עולם. וידוע שמהם הי' אחיזה להסט"א כי מא"א ע"ה יצא ישמעאל ומיצחק עשו ע"כ זה הוא הנטילת ידים ויעקב מרומז בכל הגוף העיקר כי הוא מובחר שבאבות וזה וקדשתם היום הוא על חסד שהוא היום כי עולם חסד יבנה ומחר על שורש יצחק מרומז עוה"ב טוב הצפון כו' והיו נכונים ליום השלישי שורש יעקב לבא משורש זה התורה וע"כ יעקב אבינו ע"ה היה יושב אוהלים ומשה רבינו גרם בזכותו לבוא התורה ממדרגה יותר עליונה משורש זה הוא דעת כי גם כולל הכל כי דעת לשון אהבה [לשון] מודע. ידעתיו. וכן [לשון] גבורה [כמו] ויודע בהם את אנשי סוכות [שופטים ח] וכולל במלה אחת שניה' וזה לשלשת ימי' פי' שליש של ימים פי' הכולל וחב"ד א' הוא וחכמה מאין תמצא אין הוא אפיסה ונקרא חושך העלם וזה יש מאין חכמה מאין תמצא וזה ויהי ביום השלישי הוא תפארת בהיות הבוקר השורש הוא דעת הוא בוקר אור מהחושך של מאין. וזה מאמר רז"ל שלא שרתה השכינה עד צפרא דשבתא ע"ז שהוסיף משה מדעתו פי' מדעת שלו שהי' משם וע"כ נקרא דורו דור דיעה והסכים ית' על ידו ולא שרתה השכינה מדרגה עליונה שהוא צפרא דשבתא בבוקר יש מאין כנ"ל הוא דעת:

ונדעה נרדפה לדעת את ה' (הושע ו, ג) על דרך מליצה יש אדם מפני גאה וגאון שבו אומר בלבו מי כמוני שאצטרך לו מי יודע יותר ממנו ואע"פ כן נוסע אל אדם מפורסם למען בוא יבא עד תכונתו ומהותו בכדי להתפאר עליו ולמצוא עלילות להתגולל עליו לומר מה זה אשר הגיע ועדיין לא הגיע וכו' וזהו ונדעה מעצמינו ואין צריך לאחר ללמד אותנו דעת אך נכספה שרוצים להיות רודפים ומעלילים ע"כ נוסעים לדעת את ה' את מרבה תלמידי חכמים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (פסחים כב ב) איך הוא ומה הוא אמנם כל זה מפני גאה וגאון אבל אם היה משפיל עצמו כראוי ונכון היה מכניע הגדלות היה נוסע באמת לדעת השם וללמד דעת בוראו יתברך שמו וזהו ונדעה מלשון ויודע בם אנשי סוכות (שופטים ח, טז) אם היה משבר ומכניע הגדלות וגאוה אז נרדפה לדעת את ה' כאשר יתבאר לקמן כי באמת כל חד וחד לפום דמשער בליביה כן נודע בשערים בעלה הוא הקב"ה כמבואר בזוהר ונזכר כמה פעמים וא"כ צריך כ"א ואחד להשיג שיעור מה שמשער חבירו וכשמתחברים למטה ומתקרבים איזו קיבוץ כשירים אז למעלה נעשה יחוד גם כן כדרך הניצוצים של מטה מתקרבים כן גורמים בשרשם למעלה וזהו ונדעה לשון חיבור הנקרא ידיעה כנודע ואז נרדפה כי כתיב (קהלת ג, טו) והאלהים יבקש נרדף ר"ל כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק (פסחים קיב א) ונמצא כביכו"ל רוצה וחושק להשפיע שפע רב טוב לבית ישראל אלא שהמקבל גורם שאינו יכול לקבל ונמצא הקב"ה רודף אחר מי שיכול לקבל שפעו כי תשוקתו מאוד להשפיע ונמצא כביכול בבחינת רודף והמקבל נרדף וזהו והאלהים יבקש נרדף ר"ל ומבקש ומחזיר אם ימצא איזו נרדף שיהיה בבחינת נרדף ממנו כביכול וזהו ונדעה אז נרדפה נהיה בבחינת נרדפים ממנו כביכול להשפיע לנו רב טוב ואמנם עיקר הידיעה לדעת את ה' והענין הוא כי באמת כתיב (משלי א, ז) ראשית דעת יראת ה' העיקר הוא היראה וכשאדם לומד ומתפלל הרי הוא נכנס באותיות השי"ת שמו שהוא ממש בהיכלו של מלך כי האותיות הם היכלות ונמצא צריך לירא מפני גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה יראה גדולה וזהו את ה' אלהיך תירא (דברים י, כ) לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב ב) כי הכוונה בפסוק זה א"ת ה' אלהיך הם הכ"ב אותיות שמא' ועד תי"ו הנקרא את שהם אותיות של ה' אלהיך יתברך שמו תירא צריך לירא מאוד יראת הרוממות יתברך שמו וכתיב (איוב כח, כח) הן יראת ה' היא חכמה נמצא כשבא אל היראה בא אל החכמה ממש אבל בלא יראה אפילו הוא למדן ומפולפל אינו חכם האמת כמבואר במקום אחר וזהו כשאת ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים אז יתרבה החכמה ויתרבו תלמידי חכמים ויובן ונמצא צריך לכנוס אל האותיות ביראה והוא הדעת יראת ה' להכניס הדעת באותיות וזהו לדעת את ה' להכניס הדעת בבחינה הנקרא את ה' שיהיה בדעת שלם ייראה כאמור ולכן שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה (פסחים כב ב) ר"ל כל האותיות שבתורה היה דורשם בכל לב כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא למדריגת יראה באותיות פירוש מן הגשמיות ונתפשט מכל גשם העולם עד ששב רוחני מפני יראת הרוממות ונמצא אין העולם כדאי ללמוד מדריגה זו מפני התעלמותו למדריגה גדולה אשר אין באפשרי ללמוד דעת את העם אשר מדריגתם בשפל המדריגה עד שבא רבי עקיבא ולימד ר"ל שהמשיך ולימד דעת את העם אשר בסוף ועקב המדריגות והם בבחינת עקביים שגם בם יומשך אלופו של עולם וזהו אותיות עקיבא הא' נמשך בעקביים סוף המדריגות שגם הם יתקרבו אל היראה הפנימית וזהו לרבות תלמידי חכמים כי כשהמשיך לעקביים גם כן החכמה העליונה היא יראת הרוממות ולימדם כי כל בניך למודי ה' (ישעיה נד, יג) אז לרבות ת"ח ויובן וזהו כח רבי עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות (מנחות כט ב) ר"ל כי האותיות יכולים להכנס בדבור ומבטא אבל הקוצים הם רק במחשבה כי הם דקים ואין נכנסים במבטא ורבי עקיבא שהיה במדריגות הנזכרות היה דורש על כל קוץ וקוץ גם כן תילים של הלכות ר"ל הליכות גם בזה יהיה הילוך להקב"ה שהמשיך דבר שאינו מושג ולימוד תהלוכות עולמים וכל זה צריך על ידי התעורר האדם למטה ואז ממילא נעשה קשר ויחוד למעלה כאמור בזוהר ואנת הוא דקשר ומייחד לון נמצא האדם מעורר למטה ונקרא מ"ן והיחוד עושה הקב"ה וזהו כשעלה משה למרום היינו העלאת מ"ן למרום תיכף מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות (שם) שמקשר כתרים לאותיות שמקשר ומייחדם אל מדריגה שאינו מושג כי אם הוא לבדו עושה זאת כאמור והבן.

בקר ויודע י"י את אשר לו (במדבר טז ה). ויד"ע תרין במסורה. דין. ואידך ויד"ע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח טז). אמרו רז"ל (ע"ז ג' ע"א) כי לעתיד לבא עתידין אמות העולם לומר תנה לנו את התורה מראש ונקיימנה, יאמר להם הקב"ה מצוה קטנה יש לי וסוכה שמה לכו וקיימוהו, מיד כל אחד עושה סוכתו בראש גגו, והקב"ה מקדיר עליהם חמה, מיד כל אחד מבעט בסוכתו ויוצא, ואז יהיה המבחן מה בין ישראל לאומות, כי ישראל נמי זמנין דמשכא תקופת תמוז ואף על פי כן מחבבין מצות סוכה, ואז יוריד הש"י את האומות לחרפות, וישראל ישמחו יעלצו לפני י"י, עיין שם בגמרא כל הענין. וזהו רמיזת המסורה בקר (בזריחת החמה), ויודע י"י את אשר לו, ויודע בהם את אנשי סוכות, מי הם המחבבים מצות סוכה, הבן כי קצרתי: