וַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים ׀ אֶל־מֶלֶךְ֩ אֱד֨וֹם ׀ לֵאמֹ֜ר אֶעְבְּרָה־נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ וְלֹ֤א שָׁמַע֙ מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וְגַ֨ם אֶל־מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שָׁלַ֖ח וְלֹ֣א אָבָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ׃
אגרא דכלה
ויאמר אליו אדו"ם (במדבר כ יח). הנה השליחות היה אל מל"ך אדו"ם, והתשובה מאדו"ם. דהנה ידוע דמלכי אדום בזמן ההוא לא היו מלכי אדום מבני אומתם, רק מאומות אחרות כמ"ש בפרשת וישלח. והנה שלח משה אל מלך אדום, כדרך כל הארץ לשלוח אל המלך אשר יש בידו שבט המושל ויעצור בעמו כרצונו. והנה באה השליחות אל המלך, סיפר הכתוב גודל המשטמה אשר עם אדום השיב דבר בפני המלך לא תעבור בי. והנה יורה הכתוב שלא היתה נסיבה מאת המלך לבל יאבה, רק שהמלך לא השיב דבר, והם השיבו עזות. ותתבונן זה גם כן מדברי יפתח הגלעדי באמרו (שופטים יא יז) וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר אעברה נא בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. הנה במלך מואב אמר ולא אב"ה, אבל במלך אדום אמר ולא שמ"ע, רצ"ל שלא השיב דבר כאלו לא שמע הדבר, רק עמו השיבו עזות. וזה שציינה התורה למשמרת לאות וימאן אדו"ם (במדבר כ כא), יזכרו ישראל שהמיאון היה מאדום, ולא מהמלך כי היה מעם אחר: