בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבַיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם שֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֞י מְבַקֶּשׁ־ל֤וֹ נַֽחֲלָה֙ לָשֶׁ֔בֶת כִּי֩ לֹֽא־נָ֨פְלָה לּ֜וֹ עַד־הַיּ֥וֹם הַה֛וּא בְּתוֹךְ־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּנַחֲלָֽה׃ (ס)
תקנת השבין
וכל מאמיני ההגשמה כן, אעפ"י שהראב"ד (בהלכות תשובה) קראם גדולים וטובים היינו לפי שהיו שוגגים בזה אבל מכל מקום מודה דשגו בזה ואף גדם השוגג צריך כפרה מכל מקום לא נקרא רשע כלל אף על פי שלא הכיר כל ימיו בשגגתו ולא שב ממנה, ואף מיכה ודאי מוטעה הי' ומכל מקום נקרא בעט לפי שהי' לו ללמוד ולא למד והי' קרוב למזיד בזה על ידי שעבר תחלה על ב' דברות לא תגנוב ולא תשא ששמע אלא וקיבל על עצמו ולא הודה ועל כיבוד אם ובתלתא הוי חזקה שבא לטמא להיות פוחרין, והוא הי' מזרע דיוסף ונתגלגל פסלו לבני דן שהם התחלת גילוי זרעא דרחל על ידי בלהה שפחתה שרצתה להבנות ממנה בעוד שהי' עדיין מדת הדין נותנת שלא תפקד רחל, דעל כן אמרה דנני אלקים ר "ל על שמנע ההולדה ממנה הצדיקה הדין וגם שמע בקולי ליבנות משפחתה וקראתו דן על שם מדת הדין בה כי בלידת כל שבט ויציאתו לאויר העולם נתגלה אורו בעולם ונודע למביני מדע כאבות ואמהות כל מעלות וחסרונות שבו, והרגישה ביצרא דע"ז וכעס הנמצא בו והתחלתם בזרעא דיוסף והבינה מזה הצדקת דינה, ומכל מקום שמע בקולה גם כן דתוכל להבנות על ידי זה דעל ידי זה נחלש כח אותו יצר דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו דכפי תוקף המעלה כך תוקף החסרון מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שהם זה לעומת זה הרע נגד הטוב ומקביל לעומתו כידוע, ודן שהוא ירוד שבשבטים מצד המעלה גם האסרון שבו ירוד ואין היצר תקיף כ"כ בו, ולפי שכבר נתחלק ממנו לדן שיצא תחלה נתלש גם ביוסף אח"כ ואף שבו עיקר תקפו והתחלתו ביציאה לפועל דמה שהי' בדן הי' על ידי ירבעם וכן בני דן לקחו ממיכה, מכל מקום שורש יוסף הוא עיקר תולדות יעקב זרע אמת ואין לו שייכות באמת לע"ז ולא לגוים כלל וממנו קמו מלכים גדם בהם יש בשורש תוקף היראה והכרת החסרון ולבלתי רום לבבו והגיאות הוא רק בהוצי הסובבים לאסם ולא חסרון בעצם, אך דן שהוא הירוד ורגליה דיורדות מות רצה לומר נחשב אצלו זה כחסרון בעצם שלבבו פונה וגו', ועל כן לא נפל לשבט הדני נחלה בתוך שבטי ישראל עד פסל מיכה שהיו מבקשים אז עדיין נחלה כמו שאמרו בענין (בספר שופטים), דנחלת הארץ לזרע ישראל היא ירושה מאבות מורה על שורש קדושת ישראל מתולדתם כי השם יתברך נקרא אלקי הארץ וכן התורה עיקרה בארץ ישראל כמו שאמרו הרמב"ן, וזהו קדושת הארץ שהקיאה כל הגוים ולא קיבלה אלא בני ישראל שיש בהם שורש קדושת אבותם שזכו על ידם להבטחת נחלת הארץ, ומה שלא נכבש הכל בימי יהושע עד ימי דוד היינו שלא נתבררה קדושת ישראל עדיין לגמרי עד דור דוד המע"ה שהוא שלימות הכנסת ישראל, ובני דן שלא נתברר חלקם ונחלתם בארץ ישראל היינו שלא נתברר עדיין שורש מעלת קדושת ישראל שבקרבם עד אז כי נתברר מעלתם, ולעולם המעלה מושכת החסרון עמה ונתגלה אז גם כן חסרונו שמחמתו לא מצאו נחלה עד אז ולפי שזה חסרון בשורש היהדות על כן איחרו הכתוב: