Chasidut על שמות 12:2

בא"ד שנצטוו בה ישראל דייקא, מה שאין כן המילה וגיד הנשה הגם דכל ישראל מצווים, עם כל זה ראשית הציווי לאבות נאמרו ותורה צוה לנו כתיב (דברים לג ד), הרא"ם. ובזה מדוקדק מ"ש רש"י ז"ל בלשונו הצח אלא מהחדש הזה לכ"ם (שמות יב ב), דהוה ליה למימר אלא ממצות קידוש החודש, דהרי על כרחך אי אפשר לומר שכוונתו להתחיל בתיבות אלו, אלא מן וידבר ד' אל משה וכו' (שמות יב א), ואם כן יותר היה מדוקדק בדברי רש"י כאשר כתבתי. אלא על כרחך בזה הורה לנו כוונתו הטהורה, שזה הוא המצוה הא' שנצטוו תיכף לכל ישראל, באומרו ית' תיבת לכ"ם דייקא, והבן:

בא"ד לסטים אתם. בב"ר אודות חלוקות ארץ ישראל, ארץ ישראל בחלקו של שם נפלה (כמ"ש רש"י בלך לך ([בראשית יב ו]) אצל והכנעני אז בארץ), ארץ ישראל בחלקו של חם נפלה (כמ"ש רש"י בשלח לך ([במדבר יג כב]) בפסוק וחברון שבע שנים וכו'), ממילא למאן דאמר בחלקו של חם נפלה, אתי שפיר לסטים אתם כפשוטו. וגם על זה הקשו הרי כנען עבד ועבד שקנה נכסים הם לרבו (עיין מגילה ט"ז ע"א), [תירץ השפתי חכמים בשם הנחלת יעקב דזה לא שייך בירושה שירש העבד מאביו. ולפי זה יקשה מהגמרא (סנהדרין צ"א ע"א) מטענת גביהא בן פסיסא שהשיב לפני אלכסנדרוס מוקדן במה שתבעו הכנענים ארצם, והשיב להם עבד שקנה נכסים וכו', הרי זה לא שייך בירושה כדברי הנחלת יעקב. וצ"ל דהנה יקשה עוד מה היה הרבותא בתשובת גביהה עד שהוצרך לבקש מהחכמים שילך הוא, (ועיין עוד דקדוקים בשל"ה פסחים מצה עשירה דרוש א'). אך דקודם בואם לדין סברו דתביעתם הוא מכח ירושת אביהם, והיה קשה הדבר לחכמים שיצטרכו לסדר ולהסביר לאלכסנדרוס כח מעשיו הגיד לעמו וכו' (תהלים קיא ו), הוא בראה וכו' וברצונו נטלה מהם וכו', ובבואו לדין שאל הוא בחכמה תיכף מהיכן אתם מביאים ראיה שהיא שלכם, אמרו מן התורה שנאמר (במדבר לד ג) ארץ כנען לגבולותיה, אז שמח בשמחה גדולה הרי נקרא ארץ כנען ולא ארץ חם, וכנען עבד ועבד שקנה נכסים וכו', נ"ל ודו"ק]. והרא"ם תירץ שלא נתנו חלק לבני יפת. ולי הקטן נראה דהקושיא מעיקרא ליתא, כי אלו לא נכתב כל הסיפור עד החודש הזה וכו' (שמות יב ב), לא הוי ידעינן מעבדות כנען גם כן. והנה למאן דאמר בחלקו של שם נפלה, כתב הרא"ם שצריך לומר שיתרעמו עלינו במה שלא נתנה חלק לשאר בני שם:

ובדרך דרש נ"ל לפרש המאמר על פי דברי חכמי האמת. ונקדים בראשונה פלוגתת רבי אליעזר ורבי יהושע אי בתשרי נברא העולם או בניסן (ר"ה י"א ע"א), וכתבו חכמי האמת דיציבא מילתא אלו ואלו דברי אלקים חיים דבתשרי היה המחשבה, וכענין שפירש האר"י ז"ל היום הר"ת (מוסף לר"ה), לשון הריון ועיבור שעדיין לא היה התגלות בפועל, ובניסן היה המעשה בפועל. וזה ידוע דימי תשרי הם ימי דין, וניסן ימי חסד. ובזה תבין (ב"ר פי"ב ט"ו) עלה במחשבה לבוראו במדת הדין, ר"ל בתשרי. ובעשיה שיתף מדת הרחמים, ר"ל ניסן. ולמשכיל יונעם הא דאמרינן בגמרא (יומא כ"ט ע"א) הרהורי עבירה קשים מעבירה, כי יפגום ח"ו בעולם המחשבה ותמן לא יגורך רע כנודע למשכיל. אך לפי זה גדלה התמיה דהרי נמנו וגמרו רז"ל (קידושין ל"ט ע"ב) דמחשבה רעה בישראל אין הקב"ה מצרפה למעשה. אך כל זה יובן בהקדים להבין דהרי אמרו רז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א) דבאומות העולם מחשבה רעה כמעשה, ובאמת הוא לכאורה דבר מתמיה בחקו ית', דלמה ישתנו אם הדין נותן שלא יצטרף המחשבה, ובאם הדין נותן שיצטרף הוי משא פנים בדבר לישראל. על כן אומר אני הקטן ברתת ובזיע, דבאמת מחשבה רעה הוא דבר גדול, רק ישראל יש להם אחיזה בעולם המחשבה ששם הוא מקור הדין שעלה במחשבה, וישראל עלו במחשבה קודם בריאת העולם (ב"ר פ"א ד'), על כן הכח בידם לעשות בריה חדשה מאותן אותיות המחשביות שלא יצאו עדיין לפועל במעשה, ולצרפם בצירופים אחרים כנודע למשכילים בחכמה. מה שאין כן אומות העולם שלא עלו במחשבה והם מאתרא דפרודא, ואין בעולם המחשבה מגע גוי כנודע, והמ"י. עוד נקדים להבנת המאמר מה שידוע (סוטה ט' ע"א) שאין הקב"ה נפרע מאומה על ידי אומה אחרת, עד שתתמלא סאתה של אותה אומה, כדכתיב (בראשית טו טז) כי לא שלם עון האמורי עד הנה, וזה ודאי כיון שאצלם מצורפים המחשבות למעשיות, יוחשבו במילוי סאה המחשבות עם המעשים. והשתא נבוא לכוונת המאמר אמר רבי יצחק ל"א ה"יה צרי"ך להתחי"ל א"ת התור"ה מבראשי"ת (בראשית א א), דתרגום יונתן בן עוזיאל בראשי"ת בחוכמת"א, דהוא מחשב"ה ראשי"ת חכמ"ה (תהלים קיא י), ומשום הכי בראשי"ת אותיות א' בתשר"י דהם ימי דין, ומה צורך לנו להתחיל בזה את התורה כיון דבאמת אין העולם מתקיים בדין, אלא מהחוד"ש הז"ה לכ"ם (שמות יב ב) שהוא ניסן ימי החסד והרחמים, על כן אמר לכ"ם שהחסד והרחמים הוא לנו ולבנינו עד עולם. ועל זה תירץ משום כ"ח מעשי"ו (תהלים קיא ו) ר"ל הכח של מעשיו כשהמעשה הוא עדיין בכח היינו במחשבה, הגי"ד (ר"ל המשיך) לעמ"ו כדי שיהיה להם אחיזה גם בעולם המחשבה, ועל ידי כן יתן להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם וכו', שלא נתמלא סאתם עדיין במעשיות לבד רק בצירוף המחשבות, ובאמת גם אתם אינכם נענשים על המחשבות. הם אומרים כל הארץ של הקב"ה ונתנה לאשר ישר בעיניו מאז ומקדם, שעלו במחשבה מבראשית ויש להם אחיזה בעולם המחשבה, מה שאין כן אתם. וכבר אמרנו בזה דרך יותר רחב בעזהי"ת ועת לקצר, השי"ת יאיר עינינו בתורתו: