Chasidut על שמות 14:17

ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא (שמות יד יז). המדרש ילקוט (ילקו"ש רמז רכ"ו) שנאמר (תהלים קמח יד) לבני ישראל עם קרובו. ויובן דמפרש כי קרוב הוא, ר"ל דהוא ית"ש קרובן של ישראל. והוא תמוה דמה זה נתינת טעם לולא נחם אלהים. ועל דרך הפשוט יש לפרש, שהיא אהבה הנבחרת שבאהבות, להכריח לטוב לאדם על מה שאין ברצונו, והבן. אבל עוד נ"ל, דהנה איתא במדרש (ילקו"ש, רמז רכ"ז) ויסב אלקים וגו', ר' יהושיע אמר כדי ליתן להם התורה במדבר ולהאכילן את המן. ור"ל שלא יעסקו בישובו של עולם רק בהתורה, וכאמרם (תנחומא בשלח סי' כ') לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן, ואם כן זה טעם נוסף על הטעם שמפורש בתורה הק' פן ינחם העם וגו'. וצריך לומר דשני טעמים יש בדבר, והיכן מרומז טעם זה, ומנא לן להוסיף עוד טעם על המפורש. לכך דריש במדרש ילקוט כי קרוב הוא כנ"ל, וקיימא לן גאולת קרובים לשיעבוד, דהא פליגו במסכת קדושין (קידושין דף ט"ו:) בפסוק אם לא יגאל באלה (ויקרא כה נד), דרבי יוסי הגלילי סבר באלה, דהיינו בקרובים לשחרור ושאר כל אדם לשיעבוד, ורבי עקיבא ס"ל בהיפך גאולת קרובים לשיעבוד, ושאר כל אדם לשחרור, וקיימא לן כרבי עקיבא מחבירו (עירובין מ"ו ע"ב). ועל כן נאמר (ויקרא כה נה) עבדי הם אשר הוצאתי וגו'. וכן פירש רש"י בפסוק ראשון של מתן תורה (ד"ה אשר) אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו' (שמות כ ב), וז"ל: כדאי הוצאה זו שתהיו משועבדים לי, והיינו כרבי עקיבא שהשי"ת שומר תורתו, ואם כן צריכין לקבל התורה, על כן ולא נחם וגו', כי לזה צריכין להיות במדבר, ועוד טעם כי אמר פן ינחם כנ"ל.

ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו'. להבין כפל לשונם בזה, גם לדעת אומרם תרעץ וגו' שהוא לשון עתיד והשירה היה על העבר ועין ברש"י ז"ל, ואמנם הנה כבר כתבנו למעלה אשר משונה מכה זו משאר מכות המגיע על האדם או על האומה, כי כל המכות הנה באים מדיני אלהים כאשר יתגבר הדין מאוד על האדם הזה או על האומה הזו, יכהו מכת מות, ולא כן במכה זו, לפי שהיה בה הגדלת שמו יתברך בפני כל העמים אשר תחת השמים, לפי שנתגאה פרעה ואמר (שמות ה', ב') לא ידעתי את ה', ומי ה' אשר אשמע בקולו, וחילל שמו יתברך, ועל כן כאשר הפליא מכותיו בו והראה שיש שמו יתברך בארץ אז נתגדל כבודו יתברך בכל העולם, והכל ידעו והאמינו כי יש ה' בארץ וכמו שאמר הכתוב (שמות י"ד, י"ז) ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה', שיתוודע להם שיש שם הוי"ה בעולם המושל בכל הארץ ובידו לשדד כל מערכת השמים וכוכביהם, כי עיקר כוונת פרעה שאמר מי ה' שלא האמין אשר יש בחינה המהוה אשר שולט על כל טבע העולם ובידו לעקור אותן מטבען ולא האמין רק בשם אלהי"ם שגימטריא הטבע, אבל לא למעלה מן הטבע, והראה הקב"ה נסים מופלאים ומופלגים למעלה מטבע העולם, לידע ולהאמין כי הוא המושל בכל הממלכות שרי מעלה ושרי מטה, ועל כן היה המכה הזו בבחינת היד הגדולה המורה תמיד על החסדים לפי שעל ידי החסדים נתגדל שמו בעולם כאשר ביארנו שם, וכאן נתגדל שמו בדיני מצרים על כן נאמר (שם שם, ל"א) וירא ישראל את היד הגדולה וגו', כי מכות הללו היו ביד הגדולה בחינת הימין והפכו מדת הרחמים למדת הדין להכותם במדת הרחמים. ונראה שעל כן אמרו חז"ל (סנהדרין ל"ט:) שאמר הקב"ה מעשי ידי טובעין בים וכו' לפי שהיה המכה בבחינת החסדים שאין זה מטבעם אמר מעשה ידי טובעין, רק שהשעה הוצרכה לכך שיהיה זאת ביד הגדולה שיתגדל שמו על ידי זה, ודבר זה יהיה גם כן אם ירצה ה' בגאולה האחרונה העתידה לבוא אלינו במהרה בימינו אשר אמר הכתוב (מיכה ז', ט"ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ולכאורה זה דבר קטן הוא שלא יהיה נפלאות רק כאשר במצרים כי הלא זה כבר שמענו וראינו ואבותינו סיפרו לנו מה שפועל פעלת בימיהם ימי קדם, ואמנם כי ודאי יהיה הפלאות יותר גדולות ועצומות וחזקות, ואך מודיע הכתוב אשר כל הנסים שיהיו אז יהיו כבחינת נפלאות מצרים שיהיו ביד הגדולה בבחינת הימין והחסדים בשם הוי"ה ברוך הוא כמאמר הכתוב במלחמת גוג ומגוג (יחזקאל ל"ח, כ"ב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם ובאבני אלגביש וגו' ואחר כך והתגדִלתי והתקדִשתי. וכן אמרו חז"ל (מכילתא מובא בילקוט יחזקאל רמז שע"ח) אמר רבי שמעון בר יוחאי אין שמו של הקב"ה מתגדל בעולם אלא כשהוא עושה משפט וכו' ואית לן קריין סגיאין ונשפטתי אתו וגו' ואחר כך והתגדִלתי והתקדִשתי וכו' ואומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו וכו' עד כאן, כי לדבר הזה הושוה מלחמת גוג ומגוג ליציאת מצרים ששניהם נעשו בימין ביד הגדולה, ודבר זה גדול הוא על דרך כי דבר הנעשה בימין הוא נעשה בכל כוחו של אדם והעשיה הוא בשלימות בכל האופנים מה שאין כן בשמאל שהיא יד כהה והבן.

מדרש פרשה ך' (שמו"ר פ"כ ג'). ויהי בשלח פרעה (שמות יד יז). וכי פרעה שלחם בלעם אמר אל מוציאם ממצרים (במדבר כג כב), וכאן כתיב ויהי בשלח פרעה. הקשה רק מפסוק דבלעם, והנה מבואר הדבר בתורה נ' פעמים. אך הוא להיות אפשר לומר דפרעה כן דימה בדעתו שהוא משלחם, ועדיין הדבר תלוי ברצונו. אך הנה בלעם היה מיועציו, והוא עצמו אמר אל מוציאם ממצרים, אם כן אי אפשר לומר שדימה כן אפילו בדעתו: אלא מלמד שהיה פרעה מלווה אותן כו', שנאמר (בראשית יח טז) ואברהם הולך עמם לשלחם, עכ"ל. הנה מה צורך לנו לידע לוויתו של פרעה. הנה המתלווה מאיש צדיק הוא טובתו, מה שאין כן המתלווה מן הרשע, (עיין בזהר (ח"ב מ"ה ע"ב) מעובדא דיוסי טייעא). והנראה לי לרמז דהנה אמרו בזהר (ח"ב י"ח ע"א) דדומה שר של מצרים, נתמנה לשר גיהנם בצאת ישראל ממצרים, והוא הממונה על על נפשות המתים בבתי קברות להוציאם במספר לעת התחיה במהרה בימינו. והנה יש להתבונן מה שייכות יש לשר מצרים לזה הענין, שיהיה מוכן להוציא נפשות להנטותם לתחיה. וכתב הרמ"ז להיות שורשו ממול העור"ף, פרע"ה אותיות העור"ף כנודע, והנה משם שורש התחיה, כי אותו העצם אשר ממול העורף, הוא הנשאר להיעשות כשאור לעיסה לכל הגוף וממנו ישתכלל הגוף לעתיד, על כן השר אשר ממול העורף הוא מסוגל לזה. ונודע אשר חכמים הגידו (זוהר ח"א קל"ז ע"א) אשר העצם הזה נשאר מכל הגוף, כי אין הנאתו משום תענוג רק מהלווית הקדושה, (ונ"ל להיותו עומד אחורי שיעור קומת האדם, הנה הוא מלווה תמיד את שיעור קומת האדם דקדושה, על כן הנאתו רק מהלוויית הקדושה כי זה דרכו כל היום), על כן לא היה נהנה מאכילת עץ הדעת שהיה בחול בערב שבת, על כן נשאר קיים. ומעתה תשכיל ותדע כיון שהשר של פרעה נתבטל ממלאכתו, ונתמנה על המתים להוציאם במספר במפקד לזמן התחיה, והטעם להיותו מסוד העורף כנ"ל אשר מבחינתה יתהווה התחיה והנאתו מלוויית הקודש, על כן ליווה פרעה את עם הקודש, הבן הדבר: