Chasidut על שמות 18:10

ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים. הנה יש להתבונן מהו הרבותא של שבח הזה של יתרו שנכתב בתורה מה שלא נכתב כמוהו מכל בנ"י. שבלי ספק אלף תודות כמהו אמרו (בנ"י) אחרי הגאולה ולא נכתבו בתורה. אך הנה כתיב השמיעני את קולך כי קולך ערב כו'. הכוונה בזה ע"ד שכתוב כי עבדך ערב את הנער כו' דהנה כן הוא העיקר מה שמתפלל האדם על חבירו ושש ושמח בישועתו כמ"ש ושמחת עולם על ראשם שהשמחה של כל העולם כשאחרים בטובה הוא על ראשם כי אם האדם אינו משגיח ומתפלל רק על עצמו ושמח הוא רק בטובת עצמו הנה זה מגונה מאד. אבל דרך הצדיקים והישרים הוא לחלות ולצפות על טובת חבירו ולהתחייב א"ע עבור חבירו והנה זהו בחי' הערבות של בנ"י שכל ישראל ערבים זה בזה כמו הערב שמחייב א"ע לשלם תחת הלוה. וכמו שאמר אליהו זכור לטוב הריני כפרתם בכל מקומות מושבותם. והוא שאמר יהודה כי עבדך ערב את הנער כו' אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. היינו לאבי' שבשמים שזה הוא חטא ופגם למעלה כנ"ל. וכן אמר שמואל הנביא גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם. שמניטת התפלה בטד זולתו לחטא יחשב כנ"ל. אבל עיקר התפלה הנשמעת למעלה יותר הוא כשמתפלל בעד חבירו כמ"ש במ"א באורך. וזה השמיעני את קולך כי קולך ערב כאשר אתה מתפלל בבחי' ערב בעד זולתו כנ"ל. וז"ש יהודה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני שהוא בחי' מס"נ לשם אדנ"י הוא בחי' מלכות כי איך אעלה אל אבי הוא בחי' אב"א והנער איננו אתי כשח"ו ישראל חבירי איננו מתוקן פן אראה ברעה כו' כי למעלה רוצים שיהיו כל ישראל צדיקים ולא אתה לבדך למה תעזוב את אחיך כשהוא נער. והנה על בחי' הזאת של הטרבות הוא מדה טובה לישראל הוא שאמר יעקב אבינו ע"ה יהודה אתה יודוך אחיך במדה טובה הזאת. אמנם המדה טובה הזאת של הערבות היא יוצאת מיעקב אבינו ע"ה תחלה כי יעקב תיקן תפלת ערבית היא ערבות שיהיו כל ישראל ערבים זל"ז כי עד יעקב אבינו לא היה יכולה המדה הזאת להמצא מצד ישמעאל ועשו אבל יעקב אבינו ע"ה שהיה לו י"ב שבטי י"ה הנה להם יאות בחינת הטרבות זל"ז לנכון. הנה לכך אמר לבניו אם כן איפא זאת עשו זאת עשו הוא תיקון השכינה הנקראת זאת היא העלאת מ"נ על ידי מס"נ להשכינה כשאחיך ח"ו בצרה קחו מזמרת הארץ הוא פסוקי דזמרה ועי"כ ושלח לכם את אחיכם אחר זה משיח בן יוסף ואת בנימין. וזהו דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. הנה בחי' דן הוא שמקבל על עצמו הדינין עבור חבירו שהוא עי"כ דן את חבירו לכף זכות ומכריעו לזכות וזהו ידין עמו כאחד שמקבל על עצמו מס"נ עבור טובת ישראל וזהו כאחד מס"נ של אחד בק"ש עי"כ ידין עמו שבטי ישראל לטוב' כנ"ל. וזהו לישועתך קויתי ה' עד"ז של הערבו' נקוה לישועת ה' במהרה. והנה זה המדה שנכתב בתורה לבאר שבח של יתרו שאמר ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים שענין השבח הזה שאמר יתרו הוא מורה על ששש ושמח בטובת בנ"י ונתן שבח והודי' עליהם אע"פ שהוא לא היה מזרע ישראל הנה הוא שמח בטובתם ובישועתם. הנה באמת הוא מדה טובה באדם שראוי להללו בהתורה הקדושה. משא"כ בהלל והודיה שאמרו ישראל להקב"ה על גאולתם כנ"ל כי זהו הגאולה של עצמם ומהו הרבותא. וז"ש ויחד יתרו כו' שפעל יחו"ד אותיות ויח"ד למעלה על כל הטובה הנ"ל:

הדרך השלישי על פי מ"ש מהר"ם א"ש בפסוק (שמות יח י) ברוך ה' אשר הציל אתכם מתחת יד מצרים, עיין שם. וזה שאמר (שמות יט ד) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, היינו להשר של מצרים (כמו והנה מצרים נוסע וגו', שמו"ר פט"ו ט"ו), ואשא אתכם על כנפי נשרים שבמרכבה, ואתם למעלה מהשרים ואביא אתכם אלי דייקא, ואמנם הנה ידוע (שמו"ר ל"ב ב') דבזמן שישראל אינם עושים רצונו של מקום (כל כך), כתיב (דניאל י כא) והנה מיכאל שרכם, ולכן הזהיר ואמר ועתה עם שמוע תשמעו וגו' שתהיו עושים רצוני, אז והייתם לי סגולה מכל העמים שהם תחת שרי מעלה, ואתם לא תהיו ביד שום שר, כמו שידוע שהדברים שאינם חשובין מוסר אותן האדם ביד משרתיו, אבל דברים היקרים והחשובין אינו מוסר לשום אדם, ואמר כי לי כל הארץ, כי גם השרים המה משרתי אך אתם הסגולה, על כן (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכות כהנים כמלכותא דארעא, דבני חיליה דידיה המשרתים אצלו ממש הם כולם שרים, והבן.

וזה נקרא מוחין דגדלות. א', שזה העובד את ה' עושה כל מצוותיו בבחינת הגדוּלה, והמצוה נגדלת מעצמה בבחינתה מרוב המחשבה הטהורה הזכה ודיבורו הנאה לפני עשייתה, ועשייתה הכל בנקיון וזיכוך והיא נאה ומהודרת כי אינו עומד על המקח ומפזר ונוסף עוד לקיים זה אלי ואנוהו ואמרו חז"ל (נזיר ב':) התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה טלית נאה ספר תורה נאה וכו', ועל כן המצוה היא בבחינת הגדוּלה והמעלה. והב', מפני שהקב"ה מחדש על ידי זה נסים נראים ונגלים ושמו הגדול מתגדל ומתקדש על ידי זה בעולמו כאשר ביציאת מצרים שנאמר בה (מיכה ז', ט"ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות שהנס היה נראה ונגלה לעין כל וכן בקריעת ים סוף שנאמר בה (שמות י"ד, ל"א) וירא ישראל את היד הגדולה, שראו בעיניהם כי נס מה' הוא אז נאמר (שיר השירים א', ג') על כן עלמות אהבוך ואמרו חז"ל (מובא ברש"י על פסוק זה) בא יתרו ואמר (שמות י"ח, י') ברוך ה' אשר הציל אתכם מתחת יד מצרים וגו' עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וגו' ונתגייר. בא רחב ואמרה (יהושע א', י') כי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו' ונתגיירה. ועל כן שמו הגדול יתברך מתגדל ומתקדש בעולם ולשם זה נקרא מוחין דגדלות, וזה נקרא בחינת שם הוי"ה לבד שהוא המהוה את הכל מאין ליש ובידו להחזיר הכל מיש לאין, מה שאין כן אלהים שגימטריא הטבע כאמור.