Chasidut על שמות 21:13

ונחזור לענינינו, דהנולד מזה שאמרנו דצריך לכפר על השוגג תחלה, אם כן מובן דאלול הוא תחילה, ואחר כך ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים דהם העיקר, מובן דאלול הוא זמן כפרה לשגגות שהוא התחלה, וכשגומר אחר כך בראש השנה ויום הכיפורים מחילה לעונות וסליחה לפשעים. וכתבו כמו הרוצח בשוגג שם לו השי"ת מקום אשר ינוס שמה, כן נתן השי"ת לחוטאים בשגגה מקום לנוס שמה, זה החודש שהוא כפרה לחטאים, ונתנו רמז לזה ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך (שמות כא יג), ר"ת אלול. לרמז כי אלול זמן כפרה לשגגות, והוא המקום אשר ינוס שמה כל איש שוגה ופתי, ובעוברים בשגגה כתיב (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה', כי צריך שמירה משליחי הדין, לכך סופי תיבות של אנה לידו ושמתי לך, ס"ת יוה"ך הידוע היא מלאך הממונה על השמירה, היוצא מס"ת כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא יא), עד כאן מבואר בספרים הקדושים. והנה לכאורה יפול לב האדם לומר מה כל הרעש הזה בחודש הזה, הלא שגיאות מי יבין. ואבאר דהוא על פי מ"ש בהפסוקים (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה כו', (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין כו', (תהלים יט יד) גם מזדים חשוך עבדך כו'. והפסוקים (תהלים קיט קה-קז) נר לרגלי כו' (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקיימה כו', (תהלים קיט קז) נעניתי כו' (בתפלה למשה תהלים קמ"ט). על פי אמרם (דב"ר פ"ד ד') אמר הקב"ה נרי בידך כו', ודרשו כן (במדרש רבה ראה) מן הפסוק (דברים יא כב) כי אם שמור תשמרון. ועל פי מה שפרשו גם עבדך נזהר בהם כו' (תהלים יט יב). ועל פי זה מבואר תורת ה' תמימה כשמחזיקין אותה בתמימות, אז משיבת נפש אם מבקשת לצאת, כמו שדרשו (ב"ר י"ד ט') בכל הנשמה כו' (תהלים קנ ו), על כל נשימה ונשימה כו', שהנפש מבקש לצאת, ומלא כל הארץ כבודו מחזירה, ומה שפירש האלשיך בפסוק (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם כו', ומה שפירש ואעירה ועם רוחי גויתי ה' לי וכו'. ונחזור לענינינו שהתורה מחזרת הנפש, כי אם אנו משמרין נרו, הוא משמר נר שלנו, ומפרש כי התורה הוא אור ונר להורות לנו את הדרך אשר נלך, (תהלים יט ט) פקודי ה' כו' הכל סובב על זה הקוטב, על כן (תהלים יט י) משפטי ה', שאמר אם אתה משמר נרי כו', אמת כי צדקו יחדיו מדה כנגד מדה זה, ומשבח אורן הנחמדים מזהב כו', גם עבדך נזהר וכו', וכמו שפירש הע"א בספר עמודי שש, ומהר"י מינץ בדרשותיו, ואם כן הוא אור גדול. ומה שאמרתי מה שאמר השי"ת נרי בידך כו', והוציאו מן המקרא כי אם שמור תשמרון המאמר הנ"ל, הוא לכונה גדולה מאד עמקו מחשבותיו ית"ש וזה כל הקיום של האומה ישראלית, על פי הנדרש בירושלמי (ר"ה פ"א פ"ג) על הפסוק (ויקרא כב ט) ושמרו משמרתי, שהקב"ה מקיים מצוותיו של תורה, וכל הנהגה שלו ית"ש הוא הכל על פי התורה. והנה ידוע כי גם השגיאה הוא פשיעה גדולה, ובא מהעדר יראה ופחד, ושר המשקים ושר האופים יוכיח, שהיה רק שגיאה שנמצא זבוב כו' (ב"ר פ"ח ב'), ואם אימת מלך בשר ודם כן, על אחת כמה וכמה. ודין ד' שומרים (והטעם), ואנן כשואל שכל הנאה שלנו, אם חטאת מה תפעל לו ואם תצדק וכו', והיה ראוי להיות חייב אפילו באונסין, ומכל שכן בשגיאה שהוא פשיעה, ובשמירה בבעלים פטור מן הכל אפילו מן הפשיעה, לבד מזיד שהוא מזיק ממש בידים, דאין החיוב מטעם שקבל שמירה, ועל כן מבואר היטב מה שנסמך לכאן שגיאות מי יבין כו', דאין ענינו לכאן כלל, והבן זה והוא פלא בס"ד.

ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה (שמות כא יג), וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות (שמות כא יד). נ"ל דידוע (תנחומא בשלח סי' ט"ו) דהקב"ה ימינו פשוטה לקבל שבים, ומכין צרי ותרופה למכתינו האנושית, ואמנם אמרו רז"ל (יומא דף פ"ז.) כי המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, וגם כשמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה, הוא מכ"ד דברים המעכבים את התשובה כמבואר ברמב"ם הלכות תשובה (פ"ד ה"א), והנה אמרו רז"ל (במדרש רבה פרשת פנחס סי' ד') קשה המחטיאו יותר מן ההורגו. והנה על חטאיו של עצמו יש לו התנצלות שיש לו יצר הרע שנברא להסית לתאות וחמודות, אבל לא להחטיא אחרים שאין לו בזה שום הנאה. והנה כבר אמרו רז"ל ואשר הרעותי (מיכה ד ו), שברא יצר הרע, ואלמלא האי קרא היה נתמוטטו ח"ו רגליהם וכו' ביום הדין כמו שאמרו רז"ל (ברכות דף ל"ב.) והנה מבואר בזוהר חדש פרשת נח במדרש הנעלם על הפסוק (איוב (יא יט) י"א י"ט) ועיני רשעים תכלנה ומנוס אבד מנהם, דתשובה היינו המנוס עיין שם, וכן כתיב (ירמיה טז יט) ה' עזי ומעוזי ומנוסי. ועל פי זה יתפרש ואשר לא צדה לחבירו, רק והאלקים אנה לידו, ועל דרך אמרו אשר הרעותי, ר"ל אלקים אנה לידו של עצמו איזה חטא במה שברא יצר הרע, וזה מחסדי השי"ת שכתב בתורה בלשון זה והאלקים אנה, כדי שיהיה להם התנצלות, על זה אמר ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה בתשובה, והבן זה. וכי יזיד איש על רעהו להרגו, היינו להחטיאו דקשה יותר מן ההורגו בערמה, דעל החטאת אחרים צריך תחבולות וערמות, מעם מזבחי, כי ידוע הגמרא במגילה (דף ג' ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, שנאמר (יהושע ה יד) עתה באתי, והיינו מעם מזבחי, אף אם הוא תלמיד חכם ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול ועובד עבודה, תקחנו למות, כי לרשע אמר אלקים וגו' (תהלים נ טז). והנה מדת הדין אמר נפש החוטאת תמות (יחזקאל יח כ), והתורה אמרה יביא קרבן, והשי"ת ברחמיו אמר יעשה תשובה (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו). והנה לא מצינו קרבן על המחטיא אחר רק על החוטא, ואם כן לא שייך בזה קרבן, וגם אמרו אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואם כן נשאר דברי מדת הדין ח"ו, לכך תקחנו למות ח"ו, והבן.