Chasidut על שמות 24:16

וכעת נראה לי עוד, דאיתא בש"ס דיומא פרק א' (ד:), ויקרא אל משה (וידבר) וגו' (שמות כד, טז), משה וכל ישראל עומדים, ולא בא הכתוב אלא לחלוק כבוד למשה. מית[י]בי קול לו קול אליו (במדבר ז, פט), משה שמע וכל ישראל לא שמעו, לא קשיא הא בסיני, הא באהל מועד. ואי בעית אימא הא והא באהל מועד, ולא קשיא, הא בקריאה והא בדבור וכו'.

או יאמר וידבר כו' במדבר כו', דהנה מדרך אב לרחם על בניו, אם רואה איזה כאב שיש להם, אז הוא מרחם ונותן לו איזה מאכל טוב ודברים טובים שינוחו דעתם בהם, אבל הצער והכאב גופא שיש להם בלתי אפשרי לאביו ליטול מהם, והבורא ב"ה כשיש איזה צער לאדם והוא מתפלל אליו ית', אז לא די שמסיר ממנו הצער, אלא אף זו שנותן לו כל הטובות שפע ברכה, וזהו (שמות כד, טז עיי"ש) "ויכסהו הענן להר ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי" פירוש ד"הר" הוא רמז למידת הדין, על דרך הר קשה כו', והיינו בששת ימי החול יש כח למידת הדין ח"ו לשלוט, והצדיק בקדושתו הוא מכסה אותו ההר. וזהו "ויכסהו הענן" רמז לקדושה, ולא זו [בלבד] אלא "ויקרא אל משה" בקריאה בלשון חיבה "ביום השביעי" שזו קדושה עליונה.

ובזה יובן, ויקרא אל משה (וידבר) וגו' (שמות כד, טז), משה וכל ישראל עומדין וכו', דקדמה קריאה עבור הכנה, וא"כ אין לומר עבור משה שהי' תמיד מוכן, ועל כן עבור ישראל ששמעו קול הדבור ויעשו הכנה. ושפיר למדו חכמינו זכרונם לברכה היכא דכתיב קריאה קודם, לרבות כל ישראל שמעו, מה שאין כן היכא דלא כתיב, לא שמעו בלתי הכנה.