Chasidut על שמות 28:1

במדרש (שמו"ר ל"ז ד') כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמות כח א), הרע למשה, אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך, ונתקררה דעתו של משה, ונ"ל דאיתא משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע (אבות פ"א מ"א). ופירשו דמשה קבל התורה בכחו, שלא היה שום אדם בעולם שיהיה ראוי לקבל התורה רק משה לבדו, והוא מסרה בכחו ליהושע. והענין הוא כמו שפירשו על אמרם (שבת פ"ח ע"א) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תלתאה על יד תליתאי, כי אורייתא וקב"ה כולא חד (זוהר ח"ג ע"ג ע"א), הוא רצונו ורצונו הוא, והוא שכל ומשכיל ומושכל אחד, וכן היה משה בהשאלה ממש עצם התורה, על כן נקרא איש האלקים (דברי הימים א' כג יד), ואיתא במסכת זבחים (דף ק"א (ע"ב) ושם (זבחים) דף (כ"ב) [ק"ב] ע"א) משה כהן גדול היה, רק בניו יקראו על שבט הלוי, עיין שם. ולפי זה מה שנתקרב אהרן, הוא שיהיה הכהונה לו ולזרעו. והנה איתא בספר עיר בנימין בשם חכם אחד, דלכך לא נתייחסו בניו של משה אחריו, משום שהיה איש האלקים ואין כבוד כלפי מעלה להתייחס בניו הגשמיים אחריו, ואמר שזה הוא הפירוש של הפסוק בדברי הימים ומשה איש האלקים, לכך ובניו יקראו על שבט הלוי, עד כאן דבריו. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, והיינו שיהיה הכהונה לו ולזרעו ולא לזרעו של משה, דהא משה בעצמו היה כהן כמו אהרן, הרע למשה, אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך ולא לאחר, והיינו משום שאתה איש האלקים, ואם כן משום הא גופא אין זרעך מתייחסים אחריך ונתקררה דעתו, והוא פירוש נכון בס"ד.

ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו' (ויקרא ט ז). בתורת כהנים זה שאמר הכתוב (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו וגו'. בהקדים לבאר הא דפירש רש"י (ד"ה קרב) שהיה אהרן בוש, ואמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, עד כאן. ויש לדקדק דלמה באמת היה אהרן בוש. ועוד דודאי כיון דהיה בוש, היה טעם גדול בדבר, ואם כן במאי דחה אותו משה. והנ"ל על פי החן טוב פרשת תצוה על המדרש (שמו"ר ל"ז ד') כשאמר לו הש"י למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמות כח א), הרע למשה, אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך. ותורף הדברים שהרע למשה, כי דעתו היה כי לו נאה להיות כהן גדול, יען כי קדוש הוא לאלקיו ופרוש מאשה וכמלאך משרת. והשיב לו הקב"ה שמאותו טעם שנתתי התורה לישראל ולא למלאכים, מכח טענת כלום יצר הרע יש בכם וכו' (שבת פ"ח ע"ב), מאותו טעם נבחר אהרן לכהן לה' ולא משה, כי משה היה בחינת מלאך משולל מגשם, ויותר כבוד שמים מתרבה על ידי שעובד מי שהוא בעל גשם, עד כאן דבריו ודפח"ח. והנה איתא במדרש (סדר זה, ויק"ר פי"א ו') אמר ר' חלבו כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, כסבור ששלו הוא, ביום השביעי אמר לו הקב"ה לא שלך היא אלא של אהרן אחיך, הדה"ד (ויקרא ט א) ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו', עד כאן. והנה דעת לנבון נקל אם דעתו של משה היה שיותר טוב ונאה לעבודה בשלילות הגשם, עד שהודיע לו השי"ת כי לא כמחשבותיו מחשבתו יתברך, אם כן יתכן לומר דגם דעת אהרן היה כמו דעת משה. והנה לפי זה כיון שהיה משה עובד כל שבעת הימים, היה אהרן בוש לגשת אחריו, בהעריך עצמו מלובש בגשם לנגד משה משולל הגשם ופרוש. ואמר לו משה למה אתה בוש, ר"ל בשביל זה עצמו שאתה בוש, לכך נבחרת כדברי החן הטוב, וכשם שהשי"ת הודיע למשה, ככה הודיע משה לאהרן כנ"ל. ועיין בפרשת תצוה מה שפירשתי אני המדרש הנ"ל, כי משה בעצמו כהן היה, רק דפסקה כהונה מזרעו, וזה שהרע למשה מדוע פסקה כהונה מזרעו, אמר לו השי"ת תורה וכו' ונתתיה לך ולא על ידי אחר מפני שאתה איש האלקים, לכך מהאי טעמא אין בניך מתייחסים אחריך דאינו כבוד כלפי מעלה, כדכתיב (דברי הימים א' כג יד) משה איש האלקים, לכך בניו יקראו על שבט הלוי, עיין שם. והנה פירושי ופירוש החן טוב בקנה אחד עולה, דהיינו לפי שלא היה במשה שום אנושיית, ראוי היה לקבל התורה ולא נתייחסו בניו אחריו, וממילא לכך נבחר אהרן לכהונה הוא ובניו, כי הוא היה בו אנושיית ויכולו בניו להתייחס אחריו, ועל פי פירושו אתיין גם כן דברי רש"י הנ"ל שפיר, והבן. והנה שם בזבחים (דף ק"א ע"א) הוכיח דמשה כהן היה, דכתיב ומשה איש האלקים וגו', ואומר משה ואהרן בכהניו, ומקשה מאי ואומר, ומשני אי מהתם הוה אמינא האי לדורות וכו', עיין שם. נמצא עיקר הוכחה דמשה כהן היה מפסוק משה ואהרן בכהניו, ועל פי זה מבואר התורת כהנים ויאמר משה וגו', דהיינו הא דאמרן דאהרן היה בוש מפני שיש בו אנושית, ואמר לו משה לכך נבחרת, דאני שאין בי אנושית לא יוכלו בני להתייחס אחרי. ועל זה אמר זה שאמר הכתוב משה ואהרן וגו', שמע מינה דמשה כהן היה, אם כן אמאי נפסק מזרעו, אלא ודאי שמע מינה כטעם הנ"ל, כנ"ל נכון בס"ד.

וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו. במדרש (בראשית רבה פרשה ח',ה') חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד זה אהרן ואמת זה משה, צדק זה משה ושלום זה אהרן. והנה איתא במדרש (תנחומא שמות כ״ח:א׳) בבריאת העולם שאל הקב"ה לחסד ואמר יברא שהעולם מלא חסדים, אמת אומר לא יברא שהעולם מלא שקרים, צדק אומר יברא שהעולם מלא צדקות, שלום אומר אל יברא שהעולם מלא קטטות. מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה וברא את העולם וכו'. והקושיא מפורסמת מה עשה עם שלום, הלא לא מצינו שהשליך גם את שלום ארצה, וגם כי משה היה אמת וצדק איך מצד אחד אומר יברא ומצד השני אמר אל יברא. והענין בזה, אמת אומר אל יברא וגם משה שהיה מדתו אמת מאוד הרעים בנפשו מדוע דרך רשעים צלחה, ואיך יוכל פרעה לעבוד עם ישראל וישראל יהיו נכנעים מפניו הלא הוא בשקר כי באמת פרעה הוא רשע גמור, וזאת הרעים בלב משה. ואהרן אחיו היה מדתו מדת חסד והוא למד תמיד דעת לסבול הכל ולקבל באהבה בלי שום טענה נגד הש"י. וזה ביאר (תנחומא שמות י׳:י״א) מי שם פה לאדם אמר ר' יוחנן מי נתן עצה לברוח מפני פרעה, היינו שאמר הקב"ה למשה מי שלח בלבך לברוח, הלא זאת היא מדות אהרן והיא נגד מדתך, כי מדתך היא אמת ולפי מדתך לא צרכת לברוח מפני פרעה הרשע, רק אני למדתי אותך אז מדת סבלנות, והנה מרע"ה אחרי שברח מפני פרעה למד דעת להיות סבלן, וזה הענין שנראה אליו הקב"ה בסנה ללמדו זאת המדה והראה לו שהוא שוכן בסנה היינו סבלן גדול כי עמו אנכי בצרה והוא סבלן נגד פרעה. וזה הענין שברך מרע"ה את יוסף (דברים ל"ג,ט"ז) ורצון שוכני סנה, כי מרע"ה היה רוצה להכניס מדות סבלנות לתוך מידתו של יוסף הצדיק, כדי שיהיה מלא רצון על ישראל שלא יהיה לו שום תרעומות על נפש מישראל, כי משבט הזה מתעורר דין על ישראל בעת שנוטים מרצון הש"י. כמו שמצינו שהנביא הזהיר את ישראל אמר להם, (עמוס ה',ו') פן יצלח כאש בית יוסף, והיינו שמדתו לא תכעוס ויהיה ברצון על ישראל, ע"כ אמר ורצון שוכני סנה, היינו שהש"י ילמוד אותך מדות סבלנות כמו שלמד אותי בסנה. וכאשר נשתוה בלב משה זאת המדה, נעשה שלום לגאול את ישראל, וזה פי' חסד ואמת נפגשו, פגישה היינו שהיו מתנגדים זה לזה, כי אהרן היה מדות חסד ואמר יברא ומשה היה מדות אמת ואמר אל יברא, והנה כאשר הוצרך משה לנוס מפרעה אז נקרא (דניאל ח',י"ב) ותשלך אמת ארצה, ואז נשתווה מדת האמת לחסד ונעשה ממדות אמת צדק היינו כאהרן ואמר ג"כ יברא, ואז כשנשתוו, אז צדק ושלום נשקו, היינו כי אז גם שלום אמר יברא, כי מה ששלום אמר תחילה אל יברא היה רוצה להיות במחלוקת נגד מדות האמת, כי מדתו הוא שלום, אבל עתה שנעשה מאמת צדק ואומר יברא אז לא היה שלום אומר אל יברא, ואז צדק ושלום נשקו אתדבקותא רוחא ברוחא.