Chasidut על שמות 30:16

וְזֶהוּ בְּחִינַת שְׁקָלִים שֶׁנִּצְטַוּוּ בִּשְׁבִיל לְכַפֵּר עַל עֲוֹן הָעֵגֶל, שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲטָאִים, כִּי אָז חָזְרָה הַזֻּהֲמָא וְכוּ'. וְנִצְטַוּוּ אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים לִתֵּן שְׁקָלִים לְכַפָּרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת לב), "לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם" זֶה בְּחִינַת אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקְתָא (בְּרָכוֹת ו); שֶׁעִקַּר הַתַּעֲנִית הִיא הַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַעֲלִין הַנֶּפֶשׁ וּמַכְנִיעִין הַגּוּף וְכוּ' (כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל). וְעַל-כֵּן אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא יוֹם תַּעֲנִית הַקָּדוֹשׁ, אַחַר כָּךְ נִצְטַוּוּ עַל הַשְּׁקָלִים (בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שְׁמוֹת ל, טז) שֶׁהֵם נִדְבַת לֵב בְּחִינַת צְדָקָה, בְּחִינַת אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקְתָא, וְהַכֹּל כְּדֵי לְתַקֵּן חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲטָאִים, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר וְהַגּוּף וּלְתַקֵּן וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּחִינַת לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם, 'עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם' דַּיְקָא, כִּי הַשְּׁקָלִים הֵם בְּחִינַת צְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶבֶל פֶּה שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן (שַׁבָּת קיט), שֶׁעִקַּר הִתְעַלּוּת הַנֶּפֶשׁ הוּא עַל-יְדֵי-זֶה כַּנַּ"ל, כִּי הַשְּׁקָלִים הָיוּ בִּשְׁבִיל נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, וְזֶה יָדוּעַ שֶׁהַמִּשְׁכָּן הָיָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַלּוֹת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, שֶׁעִקַּר קְדֻשָּׁתָהּ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הַמִּשְׁכָּן וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הֵם בְּחִינָה אַחַת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַשְׁכְּחָן מִקְדָּשׁ דְּאִקְרֵי מִשְׁכָּן. וּבְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר הָיָה חוֹנֶה שָׁם הַמִּשְׁכָּן, הָיָה שָׁם כָּל הַדִּינִים שֶׁל קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְעִנְיַן הַרְחָקַת זָרִים וּטְמֵאִים וְכוּ' (עַיֵּן בְּמִדְבַּר ה, ב), כִּי בְּהַמִּשְׁכָּן הָיָה קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת קְּדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶבֶל הַקָּדוֹשׁ שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁהֵם מְקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ מֵהַמִּשְׁכָּן מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, שֶׁשָּׁם עָמְדוּ הַכְּרוּבִים, שֶׁהֵם אַנְפֵּי זוּטְרֵי, בְּחִינַת תִּינוֹקוֹת (כַּמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי בְּסִימָן רפב); שֶׁהַתִּינוֹקוֹת מְקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם מֵהַמִּשְׁכָּן שֶׁל כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק וְכוּ'. עַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁל הַשְּׁקָלִים בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, בְּחִינַת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר וְהַגּוּף וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא תִּקּוּן כָּל הַחֲטָאִים כַּנַּ"ל, כִּי כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מִזֻּהֲמַת הַגּוּף שֶׁחָזְרָה עַל-יְדֵי עֲוֹן הָעֵגֶל, כַּיָּדוּעַ:

באופן אחר נ"ל לבאר המדרש הנ"ל (במ"ר פי"ב א'). וקודם אפרש מה דקשה לי בגוויה, ויתיישב באופן זה, דהנה יש לתמוה טובא בהמדרש הנ"ל. (א), מה אשמועינן דהמשכן כיפר על עון העגל, הלא מפורש בקרא (שמות ל טז) ולקחת את כסף הכפורים. (ב), למה כפל הענין במילות שונות קול הדר, קול נאה, קול משובח. ותיבת קול אצל כל אחד למה. וגם דאמר קול הדר סתמא שלא לנוכח, ולא אמר מהודר, וכן קול נאה, אם כן הוה ליה לומר קול שבח, ואמר קול משובח שהוא לנוכח כמו המשובח והמפואר וגו'. (ג), תואר האל ד' למה (תהלים פה ט), הלא די באחד מהן שיאמר מה ידבר האל, או מה ידבר ה'. (ד), קושית המדרש ולמה, אינו מובן כמו שהקשתי לעיל באופן הראשון. (ה), מה זה שהשיב לו השי"ת שלום אני מדבר. (וא"ו), מה שייכות יש להפסוק (תהלים פה י) אך קרוב וגו' לכאן. (זיי"ן), מה הענין דיליף ר' יהושע בן לוי מהפרשה. (חית), למה הביא ר' יהושע בן לוי רישא דקרא (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך, כי לפי הנראה מפשוטו לא היה לו לומר רק מה כתיב למעלה מן הענין וישם לך שלום.

ונקדים דלפעמים מדבר הוא לשון מנהיג, כמו דבר אחד לדור (סנהדרין ח' ע"א), וכמו אשימם דוברות בים (מלכים א' (ה כג) ה"ט), וכמו וה' מדבר קדמיהון בעמודא דעננא ביממא, תרגום שמות יג כא). והנה איתא במסכת פסחים (דף ק"י ע"א) בענין שתיית הזוגות, ר' חסדא ורבה בר' הונא דאמרי תרווייהו שלום לטובה מצטרף, לרעה לא מצטרף. ופירשו רש"י (ד"ה שלום) והרשב"ם (ד"ה שלום) שלום תיבה השביעית היא לישא ה' פניו אליך וגו' (במדבר ו כו), אם שתה ששה ושתה השביעי מצטרף לבטל הזוגות, אבל לא לרעה שאם ישתה כוס שמיני אחריו, אין שמיני מצטרף על השביעי להזיק, וסברא היא כיון שברכן בשלום שהיא תיבה שביעית, אין שום היזק בעולם, עכ"ל. לכך ליתא לסכנתא דזוגות משביעי ולהלן, דתמיד השביעי מצטרף לטובה ולא לרעה, דהשביעי היא בחינת שלום. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, ששמע משה בהמשכן קול הדר, קול נאה וכו', שהוא מורה על עת רצון ושמחה והוד והדר לפניו, והבין מזה כי נסתלק הזעם ונשכח החטא עגל, אך דאג וחשש לפי זה שלא יהיה נשכח גם כן מעשה סיני, דלפי העולה על הדעת זה תולה בזה, כמו שעלה על דעת כנסת ישראל כמ"ש לעיל. והיינו דאמר אף שזה טוב שנשכח אותו החטא, מכל מקום עכשיו אשמעה מה ידבר האל ה', האל ה' דייקא, דהיינו בהשתלשלות כי ישכח ח"ו מעשה סיני, וממילא דיופסק מדריגות פה אל פה. והיינו דמפרש המדרש ולמה, ר"ל למה יהיה עכשיו בהשתלשלות, ואמר מפני שעד שלא הוקם המשכן (היא) [היה] תחרות וכו' מפני העגל, ועכשיו נשכח, לכך חישב דיהיה נשכח גם מעשה סיני על ידי זה. אמר לו הקב"ה משה שלום אני מדבר, ר"ל אני מנהיג בבחינת שלום דלטובה מצטרף ולא לרעה, הכי נמי השכחה היא לטובה ולא לרעה שישכח מעשה סיני ח"ו. ונקדים כי פירשו קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמה יח), דהלומד תורה שנקראת אמת, כמו שדרשו רז"ל במסכת ברכות (דף ה':) אמת זו תורה שנקראת אמת, שנאמר (משלי כג כג) אמת קנה ואל תמכור, הוי כקורא כביכול להקב"ה שיבא אליו, דהקב"ה ואורייתא חד הוא, דהוא רצונו ורצונו הוא והתורה הוא רצונו של השי"ת, ולכך אמרו רז"ל (אבות פ"ג מ"ב) אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה השכינה עמו. והיינו קרוב ה' לכל קוראיו, היינו קוריהו כאדם שקורא לחבירו שיבא לפניו, ועל דרך שפירשו רז"ל במסכת פסחים (דף ב' ע"א) ויקרא אלקים לאור יום (בראשית א ה), דלאו שם האור יום, רק קריה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא, ופירש רש"י (ד"ה ופקדיה) קרא כמלך שקרא לעבדיו שיבא לפניו, ולאו קריאת שם הוא, עיין שם. הכי נמי האי קריאה כקריאה שיבא אליו איירי, ואמר שבאמת השם קרוב לו שבא תיכף, רק דוקא לכל אשר יקראוהו באמת, היינו בהתורה כי אין לך דבקות בו ית"ש יותר מעסק התורה, עד כאן. וממילא דאם השי"ת קרוב דהישועה קרובה, כי כאשר ידבק החלק בכל, יעשה בכל כרצונו. ויובן מזה דאם היה ח"ו נשכח מעשה סיני וחשיבת קבלת התורה לישראל, לא היה הישועה קרובה. וגם ידוע אמרם (תנחומא נשא ט"ז) מתחלה נתאוה הקב"ה שיהיה לו דירה בתחתונים כמו בעליונים, ולא נגמר המכוון רק בשעת מתן תורה וירד ה' על הר סיני (שמות יט כ), ועיקר הדירה בתחתונים הוא על ידי התורה, (ועיין במ"ש באור החיים בפרשת סוטה), ואם היה ח"ו נשכח מעשה סיני, לא היה דירתו בתחתונים ולא היה שוכן אתנו. ועל פי זה יתבאר המדרש, כי מקודם לא היה שמחת משה שלימה במה שהבין שנשכח מעשה העגל, כי היה לו דאגה על זה שישכח גם מעשה סיני ח"ו, אבל עכשיו ששמע כי הזכירה רק לטובה ולא לרעה, שמח. וזה דברי המדרש באותו שעה שמח משה ואמר אך קרוב ליראיו ישעו כנ"ל, דקרוב ה' לכל קוראיו, כיון שלא ישכח מעשה סיני ומתן תורה במקומו, אם כן הרי התורה ניתנה לנו ולא בשמים היא, אם כן הרי קרוב לנו ישעו כנ"ל, וגם לשכון כבוד בארצינו, שיהיה לנו דירה בתחתונים כיון שלא נשכח מעשה סיני. ועל זה אמר ר' יהושע בן לוי מגוף הפרשה אנו למדין זאת, כי למעלה מן הענין כתב וישם לך שלום, ואחר כך ויהי ביום כלות משה וגו', למדרש סמוכין שבמעשה המשכן נתכפר עון העגל, כמו דכתיב (שמות ל טז) ונתת את כסף הכפורים, היה בבחינת שלום שהרע נשכח והטוב נזכר כנ"ל.