Chasidut על שמות 32:25

אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא טז א). במדרש רבה (ויק"ר כ' ו') ר' ברכיה פתח (משלי יז כו) גם ענוש לצדיק לא טוב, אמר הקב"ה אף על פי שענשתי את אהרן, לא טוב אלא להכות נדיבים עלי יושר, עכ"ל. והוא פלאי (והובא בשפת אמת על משלי סימן י"ז), ונדחק בפירושו, ושורש דבריו אף על פי שענשתי ושתק, לא נתעלה משום זה ממשה, אלא שמתחילה היה גרע ממשה, ועל ידי השתיקה בא למדריגת משה, וזה נדיבים עלי יושר כמובן. ולי נראה כי יש צדיקים שעושים מעשה טוב, כי אם היה אחר עושה מעשה זו, היה מקבל שכר כי הוא מעשה טוב, אבל הצדיק לפי צדקתו נענש כי יש חילול השם גדול, וכגון מעשה דאהרן על פי מה שפירש בחן טוב על הפסוק (שמות לב כה) כי פרעו אהרן, ותוכן דבריו כי מחמת בעת עמדם לפני הר סיני חשבו לעשות העגל, ובעבודה זרה מחשבה רעה הקב"ה מצרף למעשה (קידושין ל"ט ע"ב), ונתחייבו עונש, אולם לפני האומות העולם יש חילול השם גדול שיענש אותם על חנם, כי לא ידעו מחשבות לבם הרעה, ועשה אהרן לגלות עונש הנסתר והמכוסה כדי שלא יהיה חילול השם, עד כאן דבריו. ואם כן הוא צדקת גדול, ואם אחר היה עושה כן, היה טוב מאד, אך אין זה כדאי לנגד חילול השם שאהרן עשה כך. והיינו יש צדיק אובד בצדקו (קהלת ז טו). ועל פי זה מיושב דאמר גם ענוש, כי תיבת גם אין לו מובן כלל. ולפי מ"ש הכי פירושו שמצינו גם כן עונש לצדיק, כלומר מחמת שהוא צדיק, אבל איש זולתו לא נענש על זה כלל, כי גוף המעשה טוב, רק לפי ערכו יש חילול שם שמים ח"ו. והיינו דברי חושי הארכי עם דוד, במה שאמרו רז"ל (בסנהדרין ק"ז) ויהי דוד בא עד ראש (שמואל ב' טו לג), שרצה לעבוד עבודה זרה כדי שלא יהיה חילול השם שמלך כמותו יהרגנו בנו, ואמר לו חושי יאמרו מלך כמותו יעבוד עבודה זרה עיין שם, וכנ"ל היה טענת חושי, ואם כן לא טוב היינו בלשון תמיה, כלומר האם אינו מעשה טוב (וכדמצינו בקרא כמה פעמים כן והבן), והיינו להכות נדיבים עלי יושר כנ"ל שלא יהיה חילול השם כמובן.

ולפי זה אם יצוייר שכל ישראל יחד יעשו העבירות כולם שיעברו על כל התורה ואח"כ יעשו תשובה, אז יתבער כל רוח הטומאה מהעולם, דבזה אין שייך ב' תירוצים הנ"ל, מאחר שכללות ישראל עברו על כל התורה והוא כללות כל רוח הטומאה, ואח"כ בעשותם תשובה הפכו כל הרע בכללו לטוב, אם כן נתבער כל רוח הטומאה והיה ראוי שיכלו כל שונאי ישראל כי לא נשאר להם שום חיות כלל. ובהיות כן קשיא הא קי"ל (עירובין ס"ט:) חמורה עבודת גלולים שכל המודה בה ככופר בכל התורה הרי שעבודת גלולים לבדה היא כללית כל רוח הטומאה, אם כן הרי כל ישראל עשו העגל כי חור נהרג ואהרן אף הוא חטא כמש"ה (שמות לב, כה) כי פרעה אהרן, ומשה רבינו ע"ה לא נחשב בזה כי הוא לא היה בעל בחירה כלל כאשר ביארנו במ"א ואח"כ כששבו מדרכם איך ישארו העובדי גלולים בעולם, הרי היה כאן כל ישראל וכללות כל רוח הטומאה נהפך לטוב.

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וכו' (בראשית מא א). יש לרמז רמז במפלאות תורתינו הק', כאשר כתבנו כמה פעמים שבכל פסוק יש רמז לעבודת השי"ת ולתורתו מפלאי החכמה. ונראה דהנה כתיב (הושע ו ב) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. וכתבו בפירוש זה הפסוק יחיינו מיומיים, היינו ב' המקדשים שהיו חיות לפי שעה, ביום השלישי היינו בית המקדש הג' שיבנה במהרה בימינו, יקימנו ונחיה לפניו היינו לעולם ועד. ולדייק תיבת "לפניו נראה, דהנה ב' המקדשים היו נגד אברהם ויצחק המרמזים לחסד וגבורה, ובית המקדש הג' שיבנה במהרה בימינו יהיה נגד יעקב, שהוא מדת התפארת מדת אמת שמרמז לפרצוף שלם זעיר אנפין כנודע. והנה נשבע הקב"ה היינו זעיר אנפין, שלא יכנס בירושלים של מעלה היינו בינה, עד שיכנס בירושלים של מטה במהרה בימינו (תענית ה' ע"א), והכוונה בכניסת ירושלים של מעלה בינה לקבל המוחין ביתר שאת וכמו שהם עתה, להיות שיתעלו כל העולמות כמו שהיה קודם חטא האדם ועוד ביתר שאת. וזהו מקץ שנתים ימים כשיבא הקץ אחר שנתים ימים היינו אחר הב' המקדשים, אז "ופרעה "חלם, היינו שיתגלה מדת האמת הנקרא "חלם שהוא נקודת החולם. ויתפרש "ופרעה ויתגלה, מלשון ופרע את ראש האשה (במדבר ה יח), כי "פרעה אהרן (שמות לב כה), והכוונה שיתגלה האמת שהוא מלבן לביני וקושטא קאי לעולם ועד. וזהו והנה עמד על היאור, "יאור נקרא "יסוד "דבינה כמ"ש בספר מאורי אור, והוא ירושלים שלמעלה ששם יעמוד מדת האמת בעליית העולמות, והבן. וזהו ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, ר"ל נחיה על ידי השפעה שהוא לפני יום השלישי, דהיינו ירושלים שלמעלה, והבן כי יראתי להרחיב הדיבור בגבהי מרומים, ואין אתנו יודע עד מה והשם הטוב יכפר בעדינו: