Chasidut על שמות 32:5

עוד ביאור על המאמר הנ"ל. ועל דברי רש"י (ד"ה קרב) שאמר לו למה אתה בוש לכך נבחרת, דהנה איתא במדרש (ויק"ר י' ג') ויעש אהרן את העגל, (שמות לב ה) אמר מוטב יתלה החסרון בי ולא בהם, אמר לו הקב"ה הואיל וכך עשית, לא תזיז מן הפלטין שלי, שנאמר (ויקרא כא יב) ומן המקדש לא יצא. והנה בספר ברית שלום (פרשה זו) פירש המדרש הנ"ל, דהא קשה מאי מעליותא יש בזה שתלה החסרון בו ולא בהם, ופירש על פי הגמרא זבחים (דף מ"א ע"ב) תנא דבי רבי ישמעאל, מפני נאמר פרוכת הקדש בפר כהן משיח (ויקרא ד ו), ולא נאמר בפר העלם דבר של ציבור (ויקרא ד יז), משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם מיעוטן סרחו פמליא שלו קיימת, אם רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת, עד כאן לשון הגמרא, ועיין שם פירוש רש"י. והנה זה היה כונתו דאם יהיה החסרון בו שהוא יחיד ואין קדושתו יתברך מסתלקת, אבל אם יתלה החסרון בהם, אם כן יחטאו הרבים וח"ו קדושתו מסתלקת, וזה היה ממש מסירת נפשו ורוחו ונשמתו על קידוש השם יתברך. והשי"ת החופש סרעף לב וכליות, אמר מדה כנגד מדה הואיל וכונתך לבל יסתלק קדושתי, לכך לא תסתלק אתה מקדושתי, ודפח"ח. ונמצא לפי זה דוקא על ידי עשיה זו, נבחר לשמש תמיד לפניו ית"ש. ועל פי זה יתבאר שהיה אהרן בוש, והיינו מפני אותו החטא, ואיך ישמש לפניו כמו כהנים ששמשו בבית חוניו (מגילה י' ע"א), והבן. ועל זה אמר משה למה אתה בוש, ר"ל משום דבר זה שאתה בוש ממנו, לכך נבחרת כנ"ל. ועוד י"ל, על פי אמרם ז"ל (ברכות י"ב:) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו, מוחלין לו כל עונותיו, ודו"ק. ונחזור לענינינו לפרש המאמר הנ"ל, דהנה הפסוק (תהלים צט ו) מדמה משה ואהרן וגו' קוראים אל ה' והוא יענם, והנה במשה הוא כפשוטו שקידש שם שמים כמה פעמים, במצרים העתיר ונעשה תיכף בקשתו, כמו שנאמר (שמות ח כו) ויעתר משה אל ה', וכן בקריעת ים סוף ויצעק משה אל ה' (שמות יז ד), ונענה ונקרע הים, וכמוהו הרבה פעמים. וכן בשמואל הלא קציר חטים היום וגו' (שמואל א' יב יז). אבל אהרן לא מצינו בו שקידש שם שמים, ואדרבה ח"ו חילול מצינו, אלא על כרחך צריך לומר דהחילול הוא קידוש, שמסר נפשו ורוחו ונשמתו כדי שישאר קדושת השם במקומו, ועל פי זה יבואר המאמר הנ"ל, והבן כי נכון הוא בס"ד.

ואל בני ישראל תדבר לאמר (ויקרא ט ג). למה הוצרך אהרן לדבר ולמה לא דיבר משה בעצמו. גם מהו הלאמ"ר. ונ"ל להיות שהוא אמר חג לי"י מחר (שמות לב ה), הוצרך בעצמו לעשות תשובת המשקל. וזהו לאמ"ר בשביל אמירתו חג לי"י מחר, נ"ל:

ויבן נח מזבח לה'. לכאורה עיקר ההודעה כאן הוא שהעלה העולות אבל במה שבנה מזבח לכאורה אין נפקא מינה בזה, וכן בקרבן קין והבל לא כתוב רק ויבא קין מפרי וגו' והבל הביא מבכורות וגו', ולא הזכיר כלל המזבח בהבנותו, ואפשר שירמוז למה שאמרו חז"ל (סנהדרין ז'.) בפסוק (שמות ל"ב, ה') וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, מה ראה, חור זבוח לפניו וכו' וזהו ויבן מזבח לפניו שהתבונן ממה שזבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו עבדין לי כחור וכו' עד כאן. וגם כאן כן יאמר הכתוב ויבן נח מזבח לה' שהתבונן שראוי לזבוח לה' וממה הבין זה, מאשר ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור כלומר מהקיחה שלהם לתיבה הבין שלקרבן צוה ה' לקחתם כי למה נלקחו הטהורים לתיבה יותר מן הטמאים אם לא לקרבן כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ד, ט') ועל כן ויעל עולות במזבח.