Chasidut על שמות 33:8

ובזה יובן מאמר חז"ל (סנהדרין ק"י.) שאמרו בפסוק (שמות ל"ג, ח'^*בגמרא הוציאו דרוש זה מפסוק שלפניו ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה. ) והביטו אחרי משה שחשדוהו באשת איש וכל אחד קינא לאשתו ממשה וכו' ולכאורה דבר פלא הוא. ואמנם הנה מבואר בזוה"ק (חלק ב' ל"ו:) שכתב בזה הלשון: אי רישא דעמא זכאין כל עמא זכאין וכו'. והענין הוא כי צדיק הדור אשר יחטא אל השערה בעבירה דקה מן הדקה גורם בזה להחטיא את העם ח"ו הנמשכין אחריו בעבירות גמורות ופשעים. והטעם הוא בהיות כי שורש נשמתו מה מאוד גדולה ורוממה וכשבא ח"ו לידי חטא ועוון קל הנה נותן בזה כח וחיות אל הסטרא אחרא משורש נשמתו שאורה גדול ועל ידי זה מתרבה כח בהסטרא אחרא והחיצונים להחטיא בני אדם גם בני איש בהסתיהם ופתוייהם. וכן להיפך כשאישי ישראל נכשלין ח"ו בעבירות רעות גורמין אל הצדיק שיפגם בחטא קל ודק לפי ערכו. שעל כן כשעשו ישראל את העגל אמרו חז"ל (עיין שמות רבה מ"ב, ב') אף הסרסור הרגיש עמהם ונאמר לו לך רד אתה והם בירידה. ועל כן אי רישא דעמא זכאין כל עמא זכאין כי לא נמצא כח ביד הסטרא אחרא והרע להחטיא את העם אם לא לפרקים כשהעם קשה עורף עד מאוד ואז הם מכשילים גם אותו בדבר מה. ולזה כיוונו חז"ל בכל מקום שאמרו כאילו עובד עבודה זרה או כאילו בא על אשת איש וכדומה כי כשהצדיק חוטא בדבר מה בגסות הרוח או לשון הרע וכדומה ונמשך מזה שיחטא העם בעבודה זרה או בעריות, נחשב לו כאילו הוא עבר עבירה, עבור שהכח והחיות הסטרא אחרא שבאה להסית להעם לחטוא, ממנו בא. וזה היה חשד משה רבינו הקדוש בעיני ישראל. לא שחשדוהו באשת איש ממש ח"ו כי לא יאומן כי יסופר כזאת. ואכן חשדוהו בהתנשאות והתפארות לומר כי הוא מתנשא ומתגאה על עם ה' ח"ו ומחטא הזה נמשך שיחטאו ישראל בעריות כאומרם (סוטה ד':) כל המתגאה כאילו בא על כל העריות ונחשב עליו חלילה. וזה אומרם שכל אחד קינא לאשתו ממשה. פירוש שכל אחד קינא לאשתו שלא תסתר עם שום אדם מישראל על ידי חטא משה כי כאשר חשדו למשה בגבהות ידעו שנמשך מזה התגברות הקליפה של עריות לישראל וחשש כל אחד לאשתו וקינא לה שלא תסתר עם שום אדם וכדי בזיון וגנאי היה למשה בזה.

המעט כי העליתנו מארץ זבת וגו' (במדבר טז יג), אף לא אל ארץ וגו' העיני האנשים וגו' (במדבר טז יד). על פי מ"ש בפרשת וישב על הפסוק (בראשית לז ג) כי בן זקונים, מענין החכמים הקדמונים שהיו יכולים להכיר מהות בן אדם בהשרטוטין אשר בו, עיין שם. והנה מסורת בידינו כי שרטוטין דמשה היה היפך זה, כנודע ממעשה עמלק והם היו בקיאין בזה, על כן והביטו אחרי משה (שמות לג ח), שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"י.) שחשדוהו וכו'. והנה משה הכניס הכל להקדושה, כי רצח להמצרי לשם שמים כי ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה (שמו"ר א' כ"ח), ובן נח נדון בדיין אחד (סנהדרין נ"ז ע"ב), וראה שאין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר (שמו"ר א' כ"ט). וכן האיש משה גדול מאד (שמות יא ג), ועל כן השאילום וגרם לביזת מצרים שהיא מצות השי"ת. אבל הם דנו הכל לרעה, רק איזה רציחה ראו, לכך אמרו העליתנו להמיתנו במדבר, ולענין החמס לא תלו בו ביזת מצרים, ושמא תאמר כי יתן להם ארצות גוים והיינו החמס, לכך אמרו אף לא וגו', ועל כן מה שאנו רואין בו הוא נראה שאינו ראוי לגדולה, ועל כן אמרו העיני האנשים ההם תנקר שלא נראה מה שאנו רואין. ועל זה ויחר למשה מאד ויאמר לא חמור אחד מהם נשאתי שיחשדנו בחמס, ולא הרעותי וגו' שיתלו בי בוקי סרוקי רציחה וכדומה, והבן.

והביטו אחרי משה (שמות לג ח). תרין. דין ואידך והביטו את אשר דקרו (זכריה יב י), מה בכאן אית דרשו ליה לשבח, ואית דדרשו וכו' (קידושין ל"ג ע"ב) , ותרווייהו קשוט דהערב רב לא האמינו ואמרו מה שאמרו, כמו כן התם במשיח בן יוסף, ישראל הצדיקים יביטו ויאמרו כי הם גרמו, וישובו אל י"י ויאמינו בו, והערב רב יתחברו עם גיא המון גוג ויהיו לחרפות עמהם: