תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Chasidut על שמות 34:35

באר מים חיים

ואמנם עוד יש בחינה גדולה מזו והוא הנקרא בית וכמו שאמרו ז"ל (פסחים פ"ח.) לא כיצחק שכתוב בו שדה אלא כיעקב שקראו בית, ואפשר לזה ירמז הכתוב (ישעיה ה', ז') כי כרם ה' צבאות בית ישראל כלומר כי ישראל המה כרם ה' ובאופן כשהוא בית ישראל כשהמה זוכים על ידי מעשיהם לעשות למעלה בחינת בית אז המה כרם ה' צבאות, לקבל ההשפעה מכל העשר מדות הקדושות שהם עשר פעמים שם הוי"ה העולה כרם. ואמנם ח"ו להיפך כשהאדם מתרחק מן האמת ומתקרב אל השקר מדור הקליפות אז ח"ו שולטין עליו ארבעה אבות נזיקין הידועים שהן השור זה רגל והבור והמבעה זה שן, שן בהמות, וההבער זה האש, ונרמזים במלת בשקר שהם ב'ור ש'ן ק'רן זה האש מלשון (שמות ל"ד, ל"ה) כי קרן עור פני משה וגו', ר'גל. או שירמוז הק' כפשוטו על קרן השור ויהיה ב'ור ש'ן ק'רן ר'גל כי כאשר האדם מתהלך בשק"ר מתעוררין נגדו אלו הנזיקין, והנה אותיות השניות מהנזיקין הללו עם הכולל עולים מספר כרם, ולזה אמר כי יבער איש שדה או כרם כלומר שיזיק ויקלקל את השדה והכרם והוא על ידי שישלח את בעירה ובער בשדה אחר כי התאוה נקרא בעירה כי הוא בוער ומתאוה לעשות והוא ישלח את בעירה שיתאוה ויבער בשדה אחר לעשות כל העשיות שלא לה' כי אם במקום אל אחר שהוא השקר שאינו לה' ואז הוא עושה מהד' של שדה ר' והנקודה מצטרפת לרגל הה"א ונעשה קוּף ונעשה שקר כנזכר לעיל ואז נעשה מאחד אחר ח"ו כי הוא עושה מהד' רי"ש ועומד בשדה אחר ממש ח"ו וכשהוא מגביר השקר אז ממילא מתקלקל השדה של הקדושה וכרם בית ישראל שלא יקבלו ההשפעה היורדת להם מהיחוד השלם הנרמז בכרם על ידי התגברות האבות נזיקין שהם בשקר ונעשה משדה שקר והכר"ם הוא בתוכן ח"ו באותיות השניות שלהם כאמור. ולזה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם כנזכר למעלה שיראה לתקן את השדה והכרם על ידי התשובה ומעשים טובים ואז יתיחד וישלים כל בחינת היחוד והזיווג בבחינת עשר תעשר בכל העשר מאורות עליונים שהם עשר פעמים שם הוי"ה העולה כרם ואז יושפע וירד כל בחינת שפע ברכה והצלחה ושמחה ותענוג ונחת רוח לכל העולמות שלמעלה ומשם על כנסת ישראל ומשם על כל העולם שלמטה ובפרטות על עמו ישראל כרצונו וכרצון יראיו וכרצון כל עמו בית ישראל אמן ואמן.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

קדושת לוי

הבעל הטורים כתב טעם למה סמך פרשת ויקהל לסוף פרשת כי תשא דנזכר שם (שמות לד, לה) קירון עור פני משה עיין שם. ונראה בסייעתא דשמיא טעם דמבואר במדרש (שמו"ר מז) ומובא באור החיים ז"ל, דמשה זכה לקרני הוד הטיפת דיו שנשתייר בקולמוס. שכתב על עצמו (במדבריב, ג) והאיש משה עניו מאד, כתב ענו בלא יו"ד. דלא רצה מרוב ענותנותו לכתוב עניו ביו"ד עיין שם. ומעתה יבואר על נכון, דידוע מה שמבואר בספרי קודש שמי שזוכה לחכמה הוא עניו, דחכמה הוא יראה כדכתיב (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', ויראה אותיות ראיה, שרואה שעילת העלות אדון כל ברא כל העולמות וכל חיות האדם ממנו ברוך הוא על ידי זה האדם הוא עניו שיודע שאדם אינו כלום רק כל חיותו מהבורא ברוך הוא וברוך שמו. וידוע מה שכתב האר"י ז"ל דחכמה נקרא יו"ד. גלל כן משה דהיה עניו מחמת חכמתו דזכה לחכמה כנודע בהאריז"ל לא רצה לכתוב עניו ביו"ד מגודל ענותנותו שלא ידעו שזכה לענוה מחמת היו"ד, דהיינו שזכה לחכמה דהוא יו"ד כנ"ל. לזה רמזו רבותינו ז"ל שמחמת היו"ד הזה זכה לקרני הוד שהקדוש ברוך הוא משלם מדה כנגד מדה שלא רצה להודיע שזכה לחכמה דהוא יו"ד כנ"ל נתן לו השם יתברך קרני הוד קירון עור פנים שבזה ידעו הכל שזכה לחכמה כנאמר [במשלי] (קהלת ח, א) חכמת אדם תאיר פניו, וכיון דקירון עור פנים דמשה דנאמר בסוף פרשת כי תשא מרומז בו האיך שמשה זכה לחכמה כנ"ל, משום הכי סמך לו פרשת ויקהל דבו נאמר היאך שבצלאל עשה המשכן דבצלאל גם כן זכה לחכמה כנאמר ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה כו':
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלא