Chasidut על שמות 35:35

והנ"ל ליישב כל זאת בטוב טעם ודעת בעזרת ה', ומקודם נקדים מה שאמרתי לפרש הפסוק (סוף פקודי, שמות מ לה) וכבוד ה' מלא את המשכן. על פי רמב"ם במורה נבוכים (חלק א' פרק ח') בברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג יב), (דמקום הוא לשון מדריגה, כדמצינו בדברי רז"ל (כתובות ק"ג ע"ב) ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, והיינו מדרגת עיון והשקפת שכלי לא השקפת עין), ובמלא כל הארץ כבודו (בפרק י"ט, שפירש דמלא הוא לשון שלמות וחשיבות, כמו ומלא אותם חכמת לב (שמות לה לה), והיינו מלא כל הארץ כבודו, ענינו כל הארץ תעיד על שלמותו, עיין שם). ועל פי זה נ"ל לבאר מאמר רז"ל (ב"ר ס"ח ט') פרשה ס"ח סי' ט') הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, כי אין מעלתו מתרבה בסיבת הנמצאים, כי אין כבודו תלוי בזולתו כמבואר אצלינו בפסוק (תהלים קיג ד) רם על כל גוים ה' (בפרשת נח דרוש במדרש תהלים), אבל כל הנבראים יתרבה מעלתן ומדריגתן מהשפעתו יתעלה, (ועל פי זה ביארתי הפסוק (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו, על פי מה שביארתי בפסוק (תהלים ב ד) יושב בשמים ישחק על פי דברי הרמ"ע) (לעיל בפרשת בשלח ד"ה במדרש ז"ל ויבא). ועל פי זה מבואר הפסוק וכבוד ה' מלא את וגו', על פי הגמרא פסחים (דף נ"ד ע"א) בשבעה דברים קדמו לעולם, שנאמר (ירמיהו יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו, נמצא דקודם המשכן לא נתמלא הבריאה, וז"ש וכבוד ה' מלא, ר"ל שנשלם את המשכן ר"ל עם המשכן, והבן. והנה על פי זה יוצמח קושיא חזקה ועצימה בענין שבת, שהוא מפני שנכלו כל הנמצאים כאמרו (בראשית ב א) ויכלו וגו', והא באמת עדיין לא נכלו כאמרינו פה. והתירוץ לזה על פי העקרים (מאמר ראשון פרק י"א), עיין שם האיך בפרשת בראשית מבוארים העקרים הראשיים, והא דכתב שם דלכך נזכר רק הויה במקום שמורה על השגחה דשכר ועונש, והמפרש לא הבין דרכו. ולי נראה דכמו שמורה עליו יתברך היותו נמצא בכל זמן בלי הפסק, ככה בלי הפסק בשום אופן דהיינו במקום, והוא יתעלה אין לו מקום, והיותו היינו השגחתו, והבן כי נכון הוא בס"ד.

ועוד י"ל קצת באופן אחר, על פי מ"ש בעיר בנימין שם במסכת כתובות, דלכך לא רצה השי"ת מעיקרא שיבנה תיכף בית המקדש או לעשות משכן, כדי שלא יבטלו מהתורה, כדאיתא במסכת מגילה (ט"ז ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, עיין שם. והנה על דבריו קשה לכתחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר. לכך נ"ל על פי דקיימא לן אף דתרי קלא לא משתמעי, מכל מקום בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין כאחד, דכיון דחביב יהבי דעתייהו ושמעי, עד כאן (מגילה דף כ"א ע"ב). ונראה דמזה יש ללמוד על הכלל כלו, דבדבר חשוב מאד אין שום טרדה מבטלו, והנה אם התורה היה בעינינו כמו שנצטוינו בכל יום כאלו היום ניתנה וכל שעה חשוב כשעה ראשונה, לא היה שום טרדה מבטל. ועל פי זה יובן ויומשך היטב הפסוק (דברים ו' ו') והיו הדברים וגו', למה שדרשו רז"ל (ספרי ואתחנן ו ו) היום, בכל יום כאלו היום ניתנה, ולכך על לבבך ואין שום דבר גורם להסרה מן הלב, ולכך ודאי ושננתם וגו' בשבתך וגו' כי אין שום טרדה מבטל, ובזה האופן יוכל לקיים (יהושע א ח) והגית וגו' לא ימוש וגו' ולא באופן אחר. והנה באמת חיבת התורה כראוי כאמור (תהלים יט יא) הנחמדים וגו', (משלי ג טו) יקרה היא וגו', (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וגו', לא היה שום דבר מבטל, אך מחמת היצר הרע המדמהו לעול, אף אם כופיהו מכל מקום אינו חביב כל כך, ועל ידי זה הטרדה מבטל. ועל פי זה נ"ל לפרש פירוש חדש בהפסוקים נחלתי עדותיך לעולם, ר"ל בלי ביטול רגע אחת כי ששון לבי המה, דאז אין שום דבר מבטל דכיון דחביב יהיב דעתיה, אבל (תהלים קיט קיב) נטיתי לבי לעשות חקיך, דהיינו שכופה יצרו אבל אינו חביב, אז לעולם הוא בעקב, כמו שדרשו (דב"ר פ"ג א') שכרו בעקב והיינו בהסוף, ר"ל דאחר שפנה מכל הטרדות בסוף הכל אז פונה להתורה, מה שאין כן כשיש לו איזה טרדה לא יוכל למיהב דעתיה, והוא פירוש נפלא ואמת בס"ד. ועל פי זה יתפרש הפסוק (קהלת יב יג) סוף דבר הכל נשמע, ר"ל על כל פנים אחר ככלות הכל נשמע, ראוי לשמוע דהא אמרנו נעשה ונשמע, ר"ל אף בשעת עשיה כמו שאפרש, ואם כן על כל פנים בסוף נקיים ונשמע, את האלקים ירא וגו' כי זה כל האדם אפילו איש המוני שאין התורה חביב אצלו. וזה מוסר גדול לאותן המבטלים אף שפנוים מכל וכל, והיינו אמרם (סנהדרין צ"ט ע"א) כל שאפשר לו לעשות וכו', עליו הכתוב אומרו (במדבר טו לא) כי דבר ה' בזה וכו', שזה ודאי בזיון גדול מאד, אבל השלם הגמור אין שום טרדה מבטלו. ועל פי זה יתפרש הפסוק (תהלים קיט קסח) שמרתי פקודיך ועדותיך כי כל דרכי נגדך, ר"ל אף שדרכי נגדך, היינו סבות למנוע כמו שדרשו (יבמות ס"ג ע"א) בעזר כנגדו (בראשית ב יח), מכל מקום שמרתי והבן. והיינו נעשה, ר"ל אף אם נעשה איזה דבר, מכל מקום נשמע, ר"ל כל כך חביב אצלינו דלא יבטלנו שום דבר, ועל זה אמרו (שהש"ר פ"א ד') דאז נעקר יצר הרע מלבם והיה חביב להם מאד והבן, ועל כן אמר אז ויקחו לי תרומה, והבן. ועל פי זה יובן אמרם (שבת דף פ"ח.) מי גילה לבני רז זה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר (תהלים קה כ) עושי דברו לשמוע בקול דברו. דהיינו דלמלאכי השרת אין עשיה מבטלתן ואדרבה גורם לשמוע, כי אין להם יצר הרע וחביב מאד עליהם דבר ה'. והנה על בחינה זו לא שייך רחיים על צוארו וכו' (קידושין כ"ט ע"ב), והשתא מבואר המדרש ויקחו לי תרומה, דמזה מבואר דיש להקדים הנשואין, אבל באופן שהתורה חביב מאד, והיינו כי לקח טוב וגו', כנ"ל באופן הראשון רק תורתי אל תעזובו ויהיה חביב כל שעה כשעה ראשונה, והבן. ועל פי זה יובנו הפסוק בפרשת תשא (שמות לא ב) ובפרשת ויקהל (שמות לה ל) ראו קרא ה' בשם בצלאל, כי אז כבר חזר היצר הרע והיה העשיה טורדן, אבל אלו מלא רוח אלקים בחכמה וגו', באופן שיוכלו לעשות בכל מלאכה ולחשוב מחשבות בדדהו, ולא יהיה טרדת העשיה מבטלתן, והיינו דמסיים בפרשת ויקהל בהאי ענינא (שמות לה לה) ועושי בכל מלאכה וחושבי מחשבת, והבן.