Chasidut על שמות 36:37

ואכן לפעמים אשר המלך לרוב האהבה אל עבדו בבוא אליו אל החצר החיצונה לשאול מאתו איזה דבר אז הוא קורא לו לבוא אליו פנימה וכשזה הולך שמה כמה וכמה ישבע נפשו ויתענג בתענוגים מראותו בתפנוקי המלך וגנזיו ואוצרותיו וחדריו קודם בואו אל המלך בעצמו, ובבואו אל המלך בעצמו הנה ודאי נופל על פניו מרוב המורא והפחד מזיו ונוגה היכל הלז ובפרט ראות כסא המלך שאין לה שיעור והמלך בעצמו הנה ודאי אי אפשר להביט בפניו מרוב המורא והאימה, ואך די לו במה שראה עד עתה, וזה הוא מעלה גדולה שראה בהיכלי המלך וחסרון יש שאינו ניכר לכל רוב האהבה אליו כמו זה שיוצא המלך לקראתו, וזה הוא בחינת אתי דכא או אני את דכא, והוא מובן. וזה היה החילוק בין התקרבות האבות להתקרבות משה רבינו ע"ה, כי באברהם נאמר (בראשית י"ח, א') וירא אליו ה' וגו' והוא יושב פתח האהל וגו' ומבואר בזוה"ק (שמות ל״ו:ל״ז.) כי כל הדרגות נתגלו על האי דרגא הנקרא פתח האהל והוא רומז לדברינו שאברהם ישב בשער המלך ולשם נגלה אליו האלהים בדרך אני את דכא, וגם בחינת יעקב מצינו בזוה"ק (תיקוני זוהר דף כ"ט.) שאמר משה מלגאו ויעקב מלבר כי משה נאמר בו (שמות י"ט, ג') ומשה עלה אל האלהים שהוא היה בבחינת אתי דכא שהקב"ה העלה אותו למעלה אצלו דרך כל העולמות וראה כל גנזי אוצרותיו ועל כן אמרו ז"ל (בנדרים ל"ח.) חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסר אחת וכו' כי הוא ראה כל אוצרות המלך. ויעקב היה מלבר בבחינת אני את דכא שהקב"ה הרכין שכינתו אצלו, וכל אחד למעליותא זה בבחינתו וזה בבחינתו.