Chasidut על שמות 37:7

נמצא כי זה כל האדם בכללות, לאהבה את ה' ולירא ממנו, ועל ידי זה לפאר ולשבח לשמו באהבתו ויראתו. כי אלה החיות והמוחין נתן הקב"ה שיהיו הם המושלכים בקרב הארץ להיות מלאים זיו ומפיקים נוגה ונאה זיום בכל העולם למי שירצה להמשיך עליו אור עבודתו יתברך, וה' נתן כח באלה המדות שיבינו הבריות את זאת שכל אחד לפי מדרגתו יאהב את ה' וירא ממנו ויפאר אותו ויצמצמו בשכלם אורות הגדולים הללו להיותם שוכנים על מחשבת בני אדם בכל מיני דרגות לפי ערך זכות האדם וקדושתו ורצונו לעבוד לבוראו וערך מקור מקומו למעלה. והזוכה לשלימות מדות הללו, יגיע לאהבה את שמו בבחינת ביטול המציאות הנמשך מחכמה כח מה כבחינת משה שאמר (שמות ל"ז, ז) ונחנו מה ויבוטל מכל מיני הגשמיות וכוחו כשל ועשתונותיו מתרפים ואבריו נעים ונדים כמו שאמר דניאל (דניאל י', ח') והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח. ויגיע קרוב למעלת הנבואה באופן שלא ידע כלל אם הוא בגוף הגשמי או לא כמו שאמר הכתוב (משלי ה', י"ט) ובאהבתה תשגה תמיד ואמרו חז"ל (עירובין נ"ד:) שהוא מלשון שגעון אמרו עליו על רבי אליעזר בן פדת שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של צפורי וסדינו מוטל בשוק העליון וכו' פעם אחת בא אדם ליטלו ומצא נחש שרוף עליו וכו' (כן הגירסא בעין יעקב) עד כאן. וכן ביראה יגיע ליראה הרוממת כזה שממילא ינוח עליו היראה והפחד מאימת בוראו עד שיהיה ירא תמיד בחיל ורעדה מפני פחד ה' והדר גאונו עד ביטול המציאות התפשטות הגשמיות מרוב מורא ופחד. וגם יירא ויפחד וירעד איך לרומם אותו יתברך תמיד בכל עת ובכל שעה ובכל רגע, ושעה אשר לא יחשוב ה', לו לעוון יהיה נחשב כי לא ינוח רגע אחת מיראתו ופחדו. וזה בא הכל מכח ההתגלות שנתן ה' במוחין האלה שיתגלו בעולמו בגין דישתמודעין ליה על ידיהם, ולכן יצרם בדעת בבינה ובהשכל. באופן שיוכל הדעת האנושי להשתמש בהם לעבודת קונו, כי אם היו יורדין האורות הללו כמו שהם למעלה לא היה יכול כח האנושי לסובלם בשום אופן לא היראה ולא האהבה. ואכן זה כל ענין בריאת העולמות שהתגלה אלהותו יתברך במדה וקצב וגבול העולם בששה קצוות לומר עד פה יתגלה האורות להנבראים שיוכלו לסובלם, ולזה אמרו חז"ל (בראשית רבה ג', ד') מהיכן נבראת האורה וכו' עד מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו וכו'. כי האורה מצד עצמה לא היה ביכולת העולם לסובלו רק שהעטיפו הקב"ה בכדי שיוכלו הנבראים לסבול כח אורו.

למען ירבו ימיכם וכו' כימי השמים על הארץ (דברים יא כא). וקשה א', הא דרשו (שבת דף ק"ה ע"ב) בזקינים אשר האריכו ימים אחר יהושיע, ימים האריכו ושנים לא האריכו, ואם כן ח"ו גם כן נימא כן (ועיין שם בגמרא). ועוד קשה האי כימי השמים על הארץ, אם הוא כימי עולם, ראוי לומר כימי עולם דהיא לשון קצר ומבואר טפי. ועוד הרי אנחנו גולין מארצינו, ואיך נאמר שנשבע שכימי עולם נהיה על אדמתינו אחר שיותן לנו. ועוד קשה דמשמע שאחר כלות ימי עולם, הארץ יהיה ולא יהיה שמים עליו, וזה לא יתכן, דאם לא יהיה שמים כל שכן שלא יהיה ארץ. והנ"ל בזה דהכי פירושו, דאם ישראל יקיימו כל הכתוב בפרשת (דברים יא יג) והיה אם שמוע, ודאי יבוא משיח. והנה צפה מראשית אחרית שמשעה שיבוא משיח, עד כלות שיתא אלפי זמן עמידת עולם הזה, לא יהיה כל כך זמן ושנים כשנות הגלות, והקב"ה הבטיחן לשמחן כימות ענותם, כאמור (תהלים צ טו) שמחינו כימות עניתנו שנות וכו'. אך התירוץ לזה מבואר בספר התמונה וביערות דבש דימים יארכו ויהיו גדולים מאד. ובהקדים מ"ש בפסוק (קהלת ה' ז') כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוה עליהם, (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד. על פי מ"ש האלשיך פרשת עקב על הפסוק (דברים י יד) הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וגו', שהיה לו לומר מלמטה למעלה הארץ ושמים ושמי השמים, או מלמעלה למטה שמי השמים והשמים והארץ. אבל הענין, דידוע מ"ש (ב"ר ג' ט') בתחילה נתאווה הקב"ה שיהא לו דירה בתחתונים. וכן ידוע (במ"ר פי"ב ו') כי בזמן בית המקדש היה עיקר שכינה בתחתונים. עוד אמרו (ירמיה לג כה) אם לא ברית התורה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. הנה בהיות ישראל מקיימין התורה בארץ, הם מקיימין עולם המלאכים ועולם הגלגלים, כי עולם השפל עיקר בעשותינו בו רצון קונינו ועיקר שכינה בו, שעל כן נאמר (שמות לז ז) והיה כל מבקש ד' יבוא אל אוהל מועד. ואמרו ז"ל (תנחומא תשא סי' כ"ז) שאפילו מלאכי השרת יבואו לבקש ד' אל אוהל מועד. וזה שאמר הן לד' בהיותו מכונה אלקיך שאתם צדיקים, אז הדרגת העולמות אצלו ית' מלמטה למעלה, ראשונה השמים היינו עולם הגלגלים, אחר כך שמי השמים היינו עולם המלאכים, ומעלה מהן הארץ וכל אשר בה, כי היא העיקר בעיניו ית', עד כאן דברי האלשיך. והנה השמים יקראו גבוהים, כדכתיב (ישעיה נה ט) כי גבהו שמים וכו', ושמי השמים יקראו גבוה מעל גבוה. וידוע שומר הוא לשון המתנה, (כמו ואביו שמר את הדבר, בראשית לז יא). וזה שאמר כי גבוה מעל גבוה, היינו שמי השמים, שומר הפסוק ואינו מזכירו תחילה, וגבוה היינו השמים, עליהם מזכירו קודם להן, שאמר השמים ושמי השמים והארץ, אם כן איננו כסדר לא מלמעלה למטה ולא ממטה למעלה, על כרחך צריך לומר כתירוץ האלשיך דיתרון ארץ בכל הוא, והפסוק כסדר ממטה למעלה כי עיקר בעיניו הוא הארץ שהוא למעלה משמים ושמי השמים, ואיך עתה תהפך הסדר כי השמים חשובין יותר, בהיות מלך זו הנשמה לשדה זה הגוף נעבד, שמשעבד הצורה להחומר, והבן. והנה היוצא מזה, דבזמן הגלות שישראל אינם במעלתן, השמים חשובין יותר, ועל כן נקרא שוכן שמים. מה שאין כן בזמן המקדש ובזמן הגאולה, עיקר שכינתו במקדש ובו שומע שירות של מלאכים שבשמים, כמו שפירשתי בתפילת שלמה המלך ע"ה ואתה תשמע השמים (מלכים א ח ל), כלומר שתשמע להשמים ממכון שבתך, והבן. והיינו דאמר והיה אם שמוע וכו' (דברים יא יט) לדבר בם בשבתך וכו', ואם כן ודאי יבוא הגואל, והיינו למען ירבו ימיכם, דהיינו שהימים יתרבו ויתגדלו וימי בניכם וכו' על האדמה, ומפרש הטעם שיתגדלו הימים, אשר נשבע וכו' לתת להם כימי השמים על הארץ, היינו כימי הגלות דאז השמים הם למעלה מן הארץ והיינו שמחינו כימות עניתנו, וזה אי אפשר רק על ידי גדלות הימים. ועל פי זה יש לפרש הפסוק כי גבהו שמים מהארץ כן גבהו דרכי מדרככם (ישעיה נה ט) ודו"ק.