Chasidut על שמות 6:13

במדרש רבה (פרשה זו (שמו"ר ז' ד') בפסוק (שמות ו יג) ויצום אל בני ישראל וגו'), עתידה גן עדן שתצעק תן לי צדיקים אין לי עסק ברשעים, שנאמר (תהלים לא ז) שנאתי השומרים הבלי שוא, ולמי אני מבקש לאותן שהיו בטוחים על שמך, שנאמר ואני אל ה' בטחתי. ועתידה גיהנם שתצעק אין לי עסק בצדיקים, ולמי אני מבקש לרשעים להבלי שוא לאותן פועלי שוא, והקב"ה אומר תנו צדיקים לזה ורשעים לזה, שנאמר (מהלי ל טו) לעלוקה שתי בנות הב הב, עכ"ל המדרש. והמדרש הזה אומר דרשוני דקשה טובא. (א), דמי נותן רשעים בגן עדן וצדיקים בגיהנם. (ב), מה היא הלשון עתידה גן עדן, ועכשיו מה היא אומרת. (ג), למה נקט השומרים הבלי שוא. (ד), מה היא אותן שהם בטוחים על שמך. והנה על פי פשוט י"ל, על פי שאמרו רז"ל (חגיגה דף ט"ו ע"א) כל אדם יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם, זכה נוטל חלקו וכו' לא זכה וכו'. והנה לעתיד תבא הכל על מכונו, מה שלגן עדן לגן עדן, ומה שלגיהנם לגיהנם לנצח, ואז תצעק כנ"ל.

ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים (שמות ו, יג). הענין, דהנה יש ב' מיני צדיקים המוכיחים את העם לילך בדרכי השם. יש צדיק אשר בדיבורו עושה רושם להכניע לב עושה רשעה ולהטותם לדרך השם ואין צריך ליתן שום טעם לדבר וזה אין צריך להיות פטיט בלשונו, כי אינו צריך להסביר הדבר רק כשאומר הדרך הישרה לעשות כן דיבורו עושה רושם ונכנס בלב השומע. ויש צדיק אשר אין דיבורו עושה רושם רק שהוא מוכרח להביא ראיות וטעמים לדבר שזהו דרך הישרה וזה צריך להיות בעל לשון שיוכל להסביר הדבר להשומעים כדי שיכנסו דבריו בלבם. וזה שאמר לו השם ויצום אל פרעה, כי משה אמר הן אני ערל שפתים, ואמר לו השם אתה אין צריך להיות בעל לשון להסביר לפרעה בדיבורים רק אתה תצוה אליו ודיבורך עושה רושם שמוכרח הוא לשמוע לך ויצום אל בני ישראל, כי הקדוש ברוך הוא מקבל תענוג כאשר הוא נותן טובות לישראל וישראל המקבלים הטובות עושין בזה רצון ומצות ה' כי בקבלת הטובות יש להקדוש ברוך הוא מזה תענוג. וזהו וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם כו', כלומר בזה שאוציא אתכם מתחת סבלות ותקבלו הטובות בזה יהיה לכם מצוה שתגרמו התענוג להקדוש ברוך הוא שהשפיע לכם טובות. וזהו ויצום אל בני ישראל, לשון מצוה, שאצל ישראל הוא מצוה כאשר הקדוש ברוך הוא מוציאם ממצרים וכו' ודו"ק: