Chasidut על שמות 7:23

וזה אמר ית' למשה כבד לב פרעה, דנודע דזה מעצמו בבחירתו ולא אמר הכבדתי, מאן לשלח וגו' ר"ל שבבחירתו ממאן, וראוי לתמוך יד אולי ישמע, והיינו לשמוע ממך כי אינו דומה שומע וכו', לכך לך אל פרעה וגו' הנה יוצא המימה שם ואמרת אליו, ואמרת דייקא בלא מתורגמן, וגם אליו שהוא רשע, כי אם לא היה רשע, גם בתוך העיר היה יכול לשמוע בלא המתורגמן כנ"ל. ומה היא האמירה (שמות ז טז) ה' וגו' שלחני דייקא, ואם כן אני עצם השליח ואהרן רק המתורגמן, ואם כן טוב שתשמע ממני בעצמי. או יאמר שלחני אליך לאמור בעצמי שלח את עמי וגו', והנה לא שמעת עד כה, ר"ל שלא יכלת לשמוע ממני אף עד שאתה מחוץ לעיר, רק בכה היה צריך להתנבא כי השומע הוא פרעה, וז"ש כה אמר ה' וגו'. ועל פי זה יובן ויפן פרעה ויבא אל ביתו וגו' (שמות ז כג). והוא על דרך שנאמר (ישעיה ו' י') השמן לב העם הזה ואזניו הכבד וגו', שפירשו על דרך משל יש מי שיצרו מתגבר עליו כל כך, עד שלבו אטום ואין נכנס בלבו כל דברי תוכחות, אבל חפץ היה שיכנס בלבו ולכך מטה אוזן לשמוע, ויש יותר רע מזה שחפץ ברע כל כך עד שאינו רוצה להטות אוזן לשמוע כלל דברי תוכחה, כי דואג אולי יכנס בלבו וישוב מדרכו הרעה. וז"ש ואזניו הכבד פן באזניו ישמע, עד כאן. והיינו ויפן פרעה מהרה ויבא אל ביתו, כדי שלא יוכל לשמוע מפי משה שמתיירא שלא יכנסו ללבו, והיא רשעות כפולה ובאמת לא שת לבו גם לזאת ששמע מפי משה, והיא רשעות כפולה ומכופלת, ועל דרך (שמות ה ב) ויאמר פרעה מי ה' וגו' לא ידעתי את ה', וגם, ר"ל אפילו אם ידעתי, אף על פי כן את ישראל לא אשלח דהיינו רשע ואפיקורס, הכי נמי לב כבד ורשע, ודוק היטב.

ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת כו' (שמות ז, כג). ויבואר על דרך מה שאמרו חכמינו ז"ל בזאת יבוא אהרן אל הקודש (ויקרא טז, ג) בזאת רומז על כנסת ישראל. ובאמת למה זאת רומז על כנסת ישראל, כי באמת כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל הם העיקר הגורם לבריאת העולם ובזה מרומז כנסת ישראל במלה זאת, כלומר זאת הוא עיקר והגורם. וזהו הרמז (דברים לג, א) וזאת הברכה אשר ברך משה. וכאן שמשה הראה לפרעה ואמר לו שישראל הם עיקר ופרעה לא רצה להאמין זה וזהו ולא שת לבו גם לזאת:

ויפן פרעה ויבא אל ביתו (שמות ז כג). תרגום יונתן מפרש ויפן פרעה ועבד צורכיה. מפרש ויפ"ן מלשון הנפנה לנקביו. אבל לא ידענו הענין מה יוציא לנו מהסיפור הלזה. ואחשבה דהנה אמרו רז"ל (שמו"ר פ"ט ח') לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה (שמות ו טו), להיות שעשה עצמו אלקי ואמר שאין צריך לנקביו, ויצא בכל בקר אל נילוס ועשה שם צרכיו (עיין מ"ש לעיל). והנה אמר השי"ת למשה שיצא לקראתו שם ונצבת לקראתו, באופן שלא יהיה יכול לעשות צרכיו בפניו, ובין דין לדין נתהווה הויכוח ונתהפכו המים לדם, ונתוודע הדבר ברבים ובאו החרטומים והיה המון עם, ופרעה עודנו עומד שם והעמיד עצמו והשהה נקביו, עד שלא היה יכול להתאפק זמן רב ועשה צורכו בפני רבים. ובזה יצדק ולא שת לבו גם לזאת, מה גם. אך הכוונה למכת הדם, ולגודל הבזיון ובושתו לכל: