Chasidut על שמות 9:25

כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך (שמות ט יד). הנה הוא תמוה מאד, ועיין בתרגום יונתן (וז"ל, ארים בזמנא הדא אנא משלח מחתא לך מן שמיא, ותתיב ית כל מחתי דמחת ללבך ובעבדך ובעמך, דמן קדמי הוין משתלחין ולא מן חרשיותא דבני נשא, עכ"ל). ועדיין קשה (א), הלא הוא כבר נודע ממכת כנים כי אצבע אלקים הוא (שמות ח טו). (ב), מה המופת מהברד יותר משאר המכות. (ג), אומרו בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, והוא תמוה וכי ח"ו בשמים יש, ובאמרו כי אין כמוני די. והנ"ל בזה כי כבר ידעו שאיננו מפעולת הכישוף מכח מכת כנים, רק אף על פי כן היו חושבין אולי מכל מקום הוא כדרך מחשבתן המועטת המבואר במורה נבוכים (חלק ג' פרק מ"ה) בענין טעם הארון והלוחות והכרובים, מהטעות אשר היה להקדמונים בענין הנבואה קודם מתן תורה. וכן חישב פרעה על משה, אף שזה נראה ממשה בודאי שאיננו משגיח בצלמים, עדיין חישב אשר בצאתי מהעיר יש לו איזה אילן שמתנבא על ידו. והנה בברד היה וכל עץ השדה שיבר (שמות ט כה), ומשה קיים בנבואתו, מזה נראה בעליל שאינו כפי מחשבתם רק שנבואתו היה מהשי"ת בלי אמצעי כלל. והנה המלאך ידבר בשם שולחו כי שמו בקרבו, כמו שכתב הרשב"ם והראב"ע בפרשת הסנה, והטעם כי קיימא לן בכל מקום שליחו של אדם כמותו (ברכות ל"ד ע"ב), ור"ל בענין השליחות, וז"ש בפרשת משפטים (שמות כג כא) אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו והבן. והנה לפי דעתן המשובשת בשליחות הנביא אין אחדות עיין במורה שם, ועל פי זה מבואר כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך וגו', כפירוש התרגום יונתן בביאור הכתוב ולא מטעמיה והבן, וזה אמרו בעבור תדע כי אין כמוני, ר"ל שליח (כי שליחו כמותו בדבר השליחות) בכל הארץ, כי אין אמצעי להנביא בדברים התחתונים, והבן.

כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי וכו' (שמות ט יד). כבר ידעת מ"ש רש"י ז"ל מכאן שמכת בכורות וכו'. והנה דברי רש"י תמוהים. והמהרש"א ז"ל כתב שצריך לומר שמכת ברד, ונמשך הטעות מר"ת שמ"ב, עיין שם וכן נראה. אך אף על פי כן צריך עיון, דהרי במושלם אמרו רז"ל (עיין רש"י שמות ט יד ד"ה את) שמכת בכורות שקולה, דמשום הכי היה בה ההתראה ראשונה, (הן אמת שלדברי חכמי האמת בכוונת האר"י ז"ל יש לתרץ הענין, כי הנה מכת ברד יצאת מחסד דמלכות דקדושה, והחסד הוא ברא בוכרא בכל מקום ראשון לז' ימי הבנין, על כן הוא שקול נגד כל המכות הקודמים שיצאו מבחינת גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות דמלכות דקדושה, ומכת בכורות יצאת מכתר דמלכות דקדושה, והכתר כולל כולם, על כן המכה הזו כוללת הכל ושקולה ככולם. וגם בענין ההכאה לקליפה, שמכת בר"ד הכתה לתפארת שבקליפה, וכבר ידעת שתפארת כולל כל הגוף בקצוותיו, ומכת בכורות הכתה לג' רישין שבזעיר אנפין דקליפה וכולל כל הגוף והמוח, והבן. אך לפי הפשט לא נדע). ומה שנ"ל לפי פשוטו להיות שבמכת בר"ד היו כלולים כל המכות שיבואו אחר כך, דהיינו "ארבה "חשך "בכורות, כי הנה מעין ארב"ה היה שאכל את כל עשב הארץ (שמות י טו), והברד גם כן הכה כל עץ השדה והתבואות (שמות ט כה), ומעין חשך כי היה חשך מהעננים הגדולים, וגם כן לא קמו איש מתחתיו שנתייראו לצאת חוץ שלא יכם הברד, ומעין מיתת בכורות בכאן גם כן מתו כמה וכמה אשר היו בשדה וירד עליהם הברד כמבואר בכתוב. והנה תמצא גם כן בכל המכות שבאו אחר כך, שכל מכה היתה כלולה מהמכות שלאחריה, והנה מכת ברד בודאי שייכה למכת ארבה כנ"ל ששניהם השחיתו יבול השדה, וארבה היה כלול מחשך כמאמר הכתוב (שמות י טו) ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ, וחשך היה כלול ממיתת בכורות, שבכאן היה גם כן דמיון מיתה לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו (שמות י כג), כמו המת שאינו מתנענע ואינו רואה, וגם בלא זה סומא חשוב כמת (נדרים ס"ד ע"ב). נמצא אפילו אם תאמר שלא נמצא במכת ברד כל המכות כולם שבאו אחר כך, כי לא נמצא כל כך זכרם בפסוק, אף על פי כן בעל כרחך נראה שהיו כולם במציאות, כיון שהיה כלול מארבה, וארבה היה כלול מחשך, וחשך מבכורות, מה שאין כן בכורות היתה קשה נגד כל המכות, נ"ל: