וַיִּתֵּ֣ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִֽים׃
אגרא דכלה
מדרש (שמו"ר פמ"א ה'). ויתן אל משה ככלתו (שמות לא יח). מהו ככלתו (רצ"ל למה נאמר ככלתו גם ככלתו חסר, על כן דרש לשון כלה), אמר רבי שמעון בן לקיש כל שהוא מוציא דברי תורה ואינם עריבים על שומעיהן ככלה שהיא עריבה לבעלה, נוח לו שלא אמרן, בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל, היתה חביבה עליהן ככלה שהיא חביבה על בן זוגה, מנין שנאמר ויתן אל משה ככלתו, עכ"ל. הנה האומר דברי תורה הוא המשפיע כדרך החתן, והשומע הוא מקבל דמיון הכלה, הנה כן הוה ליה למימר במשלו לו כדמיון הכלה שחביב עליה בעלה. אך הוא לדעתי דהנה חביבות החתן להכלה במה שיודע שהיא מיוחדת לו ושלא תקבל מאחרים, ואם יארע שתקבל מאחרים נאסרה לו, אבל הכלה לא נאסר עליה החתן גם אם ישפיע לאחרות. הנה כך הוא לימוד התורה אם אותו המקבל מקבל גם כן חכמות אחרות חיצוניות ולשונות הגוים, הנה נאסר לבן תורה להשמיעו דברי תורה. וז"ש ככלה דייקא, הבן הדבר:
שפת אמת
ויתן אל משה ככלותו במד' כל מ' יום למד ושכח כו'. להודיע כי הכל הולך אחר החיתום. ובסוף היגיעה בא הישועה. ובוודאי יגיעת מרע"ה ארבעים יום לא אכל ושתה כו' ונעשה כמלאכי השרת. וזהו ככלותו שהוא כלות הנפש ונתלבש בענן. לכך כתיב לדבר אתו. מה שאין הפה יכול לדבר. ואח"כ נתן לו במתנה התורה:
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה בְּחִינַת מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ. מַרְאֶה, זֶה בְּחִינַת הַמַּרְאֶה וְהַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימוּ, שֶׁמִּשָּׁם בָּאָה הַתּוֹרָה. וְזֶה בְּחִינַת מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ, בְּחִינַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת (שמות לא): אֶצְבַּע אֱלֹקִים: