וַיִּתֵּ֣ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִֽים׃
בית אהרן
ויתן אל משה ככלותו וגו'. איתא במדרש. זש"ה כי י"י יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. גדולה היא החכמה. שנאמר כי י"י יתן חכמה. וגדולה ממנה הדעת והתבונה. שנאמר מפיו דעת ותבונה וכו'. משל למלך שחולק מנות לכל עבדיו בא בנו אמר איני רוצה אלא ממה שבפיך וכו': עכ"ל המדרש
בית אהרן
ונוכל לומר. ויתן אל משה ככלותו הוא לשון תאוה. כפי גודל התאווה שהיה לו לזה כן ניתן לו. שני לוחות כנגד שמים וארץ. שרצון השי"ת היה בבריאת העולם שיתייחדו שמים וארץ ויהיה גם עולם התחתון שלו. הגם כי בוודאי הכל שלו אלא רצון השי"ת היה שע"י מעשה התחתונים יתייחדו ויהיה עליה ג"כ לעולם התחתון. וזהו כנגד שמים וארץ. כי אעפ"י שהם מתנגדים בטבעם זה לזה כי עולם התחתון אינו יכול לסבול דבר רוחני כי אם בקושי ובטורח גדול. ועולם העליון אפילו השמים אינו יכול לסבול דבר גשמי אפילו גרגיר חרדל. אעפ"כ מייחדן ומקשרן זה בזה כי כל מעשה העליונים תלוי בתחתונים. וכל חיות והשפעות התחתונים הכל מעולם העליון הוא. וזהו שנאמר בטחו בי"י עדי עד כי בי"ה י"י צור עולמים. כי שם י"ה מורה על שני עולמות הנ"ל. וכמ"ש [*יחזקאל לח יא] י"ה בארץ החיים. וכמו שמפרש התרגום. וכמאמר חז"ל צור עולמים. צר וקשר ב' עולמות יחדיו. וכדאיתא במדרש במעשה בראשית. למה נברא האדם בששי לפי שביום ראשון ברא את הרקיע לעליונים. ביום שני ברא הארץ לתחתונים וכו'. וכן כולם עד"ז כדי שלא יהא קנאה במעשה בראשית. ובששי נברא האדם שהגוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים. ע"כ. והוא על דרך שדברנו. שהאדם מייחד ומקשר ב' העולמות. ועפ"י דברינו אלה נוכל לומר שהפסוק השמים שמים לי"י והארץ נתן לבני אדם. יכול להיות שהוא"ו מחובר למה שלמעלה. השמים שמים לי"י והארץ. הכל נתן לבני האדם:
שפת אמת
בפסוק ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו. ונסמך לפרשת שמירת שבת דאיתא במד' ככלתו כל שאומר ד"ת ואין חביבין על שומעיהן ככלה העריבה לבעלה נוח לו שלא אמרן שכשנתן הקדוש ב"ה התורה לישראל היתה חביבה להם ככלה על בעלה כו'. והנה מרע"ה הי' לו זה התשוקה והרצון בשלימות לכן זכה שניתן התורה על ידו. מש"ה גי' רצו"ן. ולא זו בלבד אלא שנטע זה הרצון בכל בנ"י כמ"ש ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה. פרש"י כחתן היוצא להקביל פני כלה. ובש"ק מתגלה הארת מרע"ה בכלל ישראל ובאים אל זו התשוקה. לכן מתגלה הארת התורה בש"ק שהוא יום רצון לבנ"י כמ"ש באהבה וברצון הנחילנו. ולכן אומרים בקבלת שבת המזמורים של מרע"ה. וזה באמת בכח הנפש יתירה שבא בש"ק. נפש פי' רצון. וז"ש וינפש ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו. הוא דביקות עצום. כמ"ש לדבר אתו. פרש"י ובמד' שהיו שונים יחד. זה בחי' פנים בפנים דיבר ה' עמכם. ולמשה רבינו ע"ה נשאר זו הבחי' כמ"ש פה אל פה אדבר בו. וזה שנאבד מבנ"י על ידי החטא כמ"ש הורד עדיך. וע"ז מביא במדרש לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים שהרי הרצון למעלה מתעורר בכל עת להשפיע התורה. ולנו בושת הפנים שאין מוכנים לקבל ולשמוע בחביבות ורצון שלם. ולכן בש"ק אמרו ירא שבת ירא בשת. שאם אין (זה) [זוכה] לזה הרצון גם בשבת קודש. צריך עכ"פ להיות לנו הבושה ובכח הבושה יכולין לקבל קצת הארה עכ"פ. הגם שאין זה בחי' פנים בפנים. ובאמת יום השבת עצמו ג"כ מעורר בנו זה הרצון כמ"ש במרע"ה אנכי עומד בין ה' וביניכם כו'. כמו בשבת כ' אות הוא ביני ובין בנ"י. וזה בחי' לחם משנה בשבת חיבור תורה שבכתב ושבעל פה פנים בפנים: