אגרא דכלה
ויתרוצצו הבנים בקרבה וכו' (בראשית כה כב). כל הפסוק הדקדוקים ידועים. וגם שאין לכל הפסוק ביאור. ואענה אף אני את חלקי, דהנה כתיב (תהלים קיב א) אשרי איש ירא את י"י וכו', (תהלים קיב ב) גבור בארץ יהיה זרעו, והנה הוא מדה כנגד מדה להיותו ירא י"י, ויראה היא מסטרא דגבורה, על כן גבור בארץ יהיה זרעו. והנה לכאורה בארץ כתיב משיצאו לאויר העולם, אבל בבטן אמם אינו נשמע שיתראה בהם פעולת הגבורה. וז"ש ויתרוצצו הבנים בקרבה, ונתראה בהם בחינת גבורה, והנה שפטה להיות יצחק ירא י"י מבחינת גבורה כנודע, על כן נמשך לזרעו הגבורה, אבל הוקשה לה אם כן למה זה אנכי, למה יתראה גבורתם בעודם בתוכי בבטני הרי בארץ כתיב, ותלך לדרוש את י"י, דהנה במקום אחר כתיב (תהלים קכח א) אשרי כל ירא י"י וכו', (תהלים קכח ג) בניך כשתילי זתים וכו', (תהלים קכח ד) הנה כי כן יבורך גבר ירא י"י, הנה תראה שם אמר בני"ך, וכאן זרעו, על כרחך צריך לומר דשם נאמר ירא י"י, וכאן נאמר ירא את ד', דדרש רבי עקיבא לרבות תלמידי חכמים (פסחים כ"ב ע"ב), ואם כן לפי זה הכוונה מי שהוא רק ירא י"י, יתגדלו הבנים בהיותם כבר בבחינת בנים עלי ארץ, מה שאין כן מי שהוא ירא את י"י היינו התלמידי חכמים, הנה יראתו להיות ניצוץ אורה מכבודו ית' טמון בתוכם, הנה שכרו אתו שימשך הגבורה לבניו בהיותם עדיין בבחינת זר"ע, היינו בבטן אמם טמונים. וז"ש ותלך לדרוש את י"י, דלא כנחמיה העמסוני שפירש את עצמו מלדרוש, רק כרבי עקיבא דדרש את י"י (דברים ו יג) לרבות תלמידי חכמים, ואז דקדקה בדבר להיות נאמר ירא את י"י, על כן בדקדוק אמר גבור בארץ יהיה זרעו בהיותם עדיין זרע טמונים בבטן, ומ"ש בארץ הוא לדיוקא לאפוקי בשמים לא יתנהג עמהם הש"י במדת הגבורה, רק בחסד ורחמים: