נועם אלימלך
ראה אנכי נותן לפניכם כו'. כבר דקדקו קמאי דפתח בלשון יחיד "ראה", ו"לפניכם" הוא לשון רבים. ונראה לפרש בצירוף הפסוק "לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו", דהנה השני האורות הם אהבה יראה, והם היו שניהם גדולים כאחד דיש יראת רוממות, והנה כשאמרה הלבנה "אי אפשר לשני מלכים כו'", היה כוונתה שתעלה במדריגה, או היא או החמה, ולא שימעיט מדריגת אחד חלילה, והשי"ת ב"ה ראה שזה בלתי אפשרי מחמת הרשעים שצריך ליראם ביראת העונש, ואמר לה "לכי המעיטי עצמך", והיינו יראה קטנה, תחילה יראת העונש.
ישמח משה
ונקדים עוד מ"ש בקול בוכים (דף י"ד ע"א) הטעם שנקרא השקיעה ביאה. ולי נראה דיותר יתכן על פי אמרם (סנהדרין צ"א:) שהולכות למערב, שהשכינה במערב והוא עיקר חשקה והבן, ועיין בתוספת מסכת ברכות (דף ב' ע"ב) ד"ה ביאת אורו. ועל פי זה נראה שזה שאמרו (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש, ומפרש למה נקרא שקיעת השמש בא, לזה אמר ואל מקומו שואף, היינו אל מקורו מקור כל העולמות זורח הוא שם היינו השכינה, לכך נקרא ביאה והבן, ועיין בספר הנ"ל שם דכתב יתכן דהמיתה יקרא ביאה עיין שם, רק זה בצדיקים שמגיעים למנוחות. ועל פי זה יש לפרש מה שאמר הקב"ה לאברהם ואתה תבא אל אבותיך (פרשת לך, בראשית טו טו), ר"ל שאצלך היא ביאה. והנה שמחה יקרא גם כן ההזדמנות אל השמחה, אבל השמחה עצמה היא ששון. ועל פי זה מבואר מלאים זיו ומפיקים נוגה, וממילא נאה זיום וכו', ומפרש איך מפיקים נוגה, לזה אמר שמחים בצאתם משום וששים בבואם משום הדבקות, ואם תאמר אם כן תנועה ההפכיות למה כיון שחשקם רק להדבק למה בורחים, לזה אמר עושים באימה, ומזה נצמח תנועה ההפכיות, נ"ל והבן. ואחר הקדמה זו נשוב אל הענין שלפנינו, דהנה על אומרו אל מול פני המנורה, פירש רש"י (ד"ה אל) אל מול נר האמצעי וכו'. וקרוב לשמוע פירוש המזרחי דפני המנורה, היינו נר האמצעי שהיה בגופה של מנורה, ומול פני המנורה היינו כותל המערבי שהוא מול נר האמצעי, וצוה שיהיו כל הז' נרות פונים נגד כותל המערבי, ובזה יתכן מה דאמר שבה הנרות, והבן. אך יש ליתן טעם לזה למה צוה ית' כך. וגם ליישב מה שקדקו רז"ל דאמר בהעלותך, ולמה לא אמר בהדלקתך (עיין רש"י [ד"ה בהעלתך]). וגם לפרש אמרם ז"ל (שבת כ"ב ע"ב) זו עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. על כן נ"ל שמה שצוה ה' שיהיו הז' נרות פונים למערב, הוא לרמז שכל שבעה כוכבי לכת כל סיבובן והילוכן ותנועות מתנגדות שיש להם, הכל על ידי שהם כוספין אל הרוח אשר ה' שמה זו מערב וכמ"ש למעלה, וכמו שמרמז לז' כוכבי לכת שפונים למערב שהשכינה שם, למען הדבקם בחי העולמים. ככה נמי מרמז ההיפך, כמו שבז' כוכבי לכת כל הארתם על ידי שהשכינה במערב, הכי נמי השכינה שורה בישראל בפרט בהיכל וקדשי קדשים דהוא במערב. וזה אמרם במסכת שבת עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, והבן. גם יתכן לומר על פי מ"ש באור החיים (ריש פרשה זו) כי היה בכל יום ממש התחדשות המנורה. הוי נמי הרמז כי מחדש בכל יום מעשה בראשית כאמור (תהלים קלו ז) לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. והיינו חסד שריית שכינתו, דאלולי כן נכבו המאורות, וכמו שכתב היערות דבש שם בפטירת יאשיהו (על הפסוק בא השמש בצהרים), והרמז להיפך כמו שבהם מחדש בכל יום, הכי נמי כל איש הישראלי נעשה בריה חדשה בכל יום, וצריך להוציא עצמו ממשכא דחיויא כמ"ש בספר תניא, והבן. וזה שאמרו (ב"ב כ"ה ע"ב) הרוצה שיחכים ידרים, וסימנך מנורה בדרום, ר"ל יפנה אל המנורה דהיא מורה על סיבוב השבעה כוכבי לכת על ידי דחילו ורחימו מרוח אשר ה' שמה, והן יראת ה' היא חכמה (איוב כח כח), והבן. אם כן מזה עצמו ילמוד אהרן לעשות בדחילו ורחימו, ואז פרחת לעילא, ולכך אמר בהעלותך, והבן.
באר מים חיים
ויקח קרח וגו'. נודע תרגומו ואתפלג וכו' והנראה בביאורו מאשר ידוע לחכמי אמת אשר נפשות הצדיקים שבדור וביחוד אותן שמורין לעם ה' דרכי ה' ותורתו ועבודתו הנה נשמתן הוא כמו הצינור המושך מים ממקור מים חיים להכניס המים אל הבור שבחצר כן על ידי שורש נשמתן ממשיכין לאנשי ישראל חיות הקודש ומוחין ואמיתיות עבודה לאהבה את שמו יתברך ולירא מפניו באמת ממקור העליון ברוך הוא. והנה בדרך משל כשהבור מתמלא נראה לאדם שאין צריך עוד אל הצינור. ואכן החכם עיניו בראשו לומר הנה המים שבבור כשלא יהיו מעורבים עם מי המקור על ידי הצינור יפיגו את טעמן ויסריחו עד שלא יהיו ראוין לשתיית אדם ואולם כשהמים שבבור יהיו הולכין ושבין תמיד ויתערבו עם מי המקור יעמדו תמיד בטובן וטעמן. וכן הוא בדרכי שמו יתברך ועבודתו הנה הקצר בשכל כשרואה שבא למדריגה אחת על ידי צדקת הצדיק בכח השפעתו שהמשיך עליו על ידי שורש נשמתו. הנה נדמה בעיניו שמהיום ההוא והלאה אין צריך עוד אל הצדיק להמשיך שפע וחיות הקודש על ידי שורש נשמתו. ונדמה לו שהוא דבר חשוב בפני עצמו ואינו רוצה להיות נכנע אל הצדיק באומרו כי מה לי עמו יש לי רב מבלעדו. ואמנם החפץ באמת ומבקש אמת יודע באמת כי כאשר יתפלג ויפריד עצמו מהצדיק ח"ו יסריחו מימיו ויפיגו טעמן כנודע מחכמי תעודה בסוד העלאת המיין נוקבין שהוא דבר שאין לו הפסק. ועל זה רמז שלמה המלך ע"ה באומרו (קהלת א', ז') אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. והוא סוד (יחזקאל א',י"ד) והחיות רצוא ושוב. כי תמיד הם שבים להעלות מיין נוקבין ולהמשיך מיין דכורין ממקור החיים חיות חדש באור המאיר ממקור שאין לו הפסק לעולם. וכמאמר הכתוב (תהלים קל"ו, ז') לעושה אורים גדולים. לעשה לא נאמר אלא לעושה שהוא לשון הוה שבכל יום ויום מאיר לעולם באור חדש וכאשר יסדו אנשי כנסת הגדולה בברכת יוצר אור המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ואור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו. ועל כן מי שמבין את זאת הנה אדרבה משים לבו תמיד להיות דבוק בצדיק הדור בכדי שיהיה לו למשפיע להיות נשפע תמיד מלמעלה באור חדש וחיות הקודש ומוחין חדשים.