Chasidut על תהילים 14:1

ואכן הנה נודע הדבר מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ז, ח') הרשעים הן ברשות לבם, אמר נבל בלבו (תהלים י"ד, א'), ויאמר עשו בלבו וכו' (בראשית כ"ז, מ"א) אבל הצדיקים לבן ברשותן ויאמר דוד אל לבו וגו' (שמואל-א כ"ז, א') עד כאן. ופירושו כי הרשעים הגם שיודעין כי אחריתן מרה כלענה ויודעים היטב בשעת מעשה העבירות כי זה הוא סם המות שלהם להשמדם עדי עד משני עולמות כמאמר חז"ל (שבת ל"א:) יודעים רשעים שדרכם למיתה שמא תאמר שכוחה מהם תלמוד לומר (תהלים מ"ט, י"ד) ואחריהם בפיהם ירצו סלה וכו'. והיה רצונם לפרוש שלא יתגעלו בתאותם הרע למרוד את פי ה' הגדול הגבור והנורא עושה משפט אל קנא שמו. ואולם כי לאשר נשתקעו הרבה במילוי תאותם בעבירות רעות והגבירו עליהם כוחות החיצונים והקליפות למאוד עד שאין תאות לבם ברשותם, ואין בהם כח למשול ברוחם להתגבר על תאוותם לפרוש מן הרע. כי הלא האלהים עשה את האדם ישר ששכלו ורצונו יהיה להם כח המלוכה והממשלה על התאוה כמאמר הכתוב (ברשית ד', ז') ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. כי כל אדם המשכיל על דבר יראה בעצמו שהוא נחלק לחצאין. כח התאוה שבלב המושכו לכל מיני תאות הגופניות הגשמיות להיתר ולאיסור. וכח השכל אשר עליו שהוא אשר מבין בשכלו כי חלילה לו ח"ו לעבור את פי ה' לעשות קטנה או גדולה מאשר הזהירו עליו פן יראה בעיניו ומרה תהיה באחרונה. וכל אדם לפי מה שהוא באהבתו ויראתו את בוראו בקטנות או בגדלות. ועל כן לפעמים כשיראה אשר עבור התאוה שבו שמתאוה אל הדבר הזה הוא ממציא לו היתרים וסברות כרסיות להקיל בנפשו לעשות הדבר הזה כי מחמדי מעמקי לבו מנתקים אותו אל הדבר למילוי הנאתו. כאשר יבין את זאת כי זה הכל הוא עבור התאוה שבלב. אבל באמת כח השכל והמוח שלו אינו מסכים בשום אופן לעשותו אז תיכף הוא מגביר כח שכלו בראותו שזה אשר רוצה את הדבר הזה הוא רק מהתאוה שבלב המתאוה לכל דברים חיצונים. ולא למען שמו יתברך באהבה להיות בזה מצות ה' בהיתר גמור שלא במצוה הבא בעבירה חלילה. ומכניע תאות זדון לבו הרע בכח השכל אשר עליו כי לו ניתן הכח והממשלה על התאוה כאומרו ואתה תמשל בו. ומתחיל לשוטט בשכלו ולהבין מגדולות בוראו באהבתו ויראתו. וכי כל דברי עולם הזה הם נבזים ושפלים אין מתום בהם. וכל עיקרו לא נברא ואינו חי בארץ כי אם למלאות רצון הבורא לעשות נחת רוח לפניו בכל אשר יוכל ובזה הוא מתגבר על התאוה ועובד את ה' יתברך בזה. שכל עיקרי העבודה לאלהינו יתברך שמו החשובה לפניו יותר מכל הוא ההתגברות על התאוה. שכל עיקרו לא נברא אלא לזה. ואשרי לו שזוכה לעבדו יתברך בזה.