הָֽאוֹיֵ֨ב ׀ תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה׃
ישמח משה
ונ"ל ליישב, בהקדים מה שפירש שם ואשר שכר עליך וגו' (דברים כג ו) ולא אבה וגו' ויהפוך וגו', דהך ולא אבה ויהפוך אין ענינו לכאן, דהרי ואשר שכר וגו' הוא רק לנתינת טעם לאיסור מואב, ולמה לי ולא אבה וגו'. וכתב הוא ז"ל לפרש, על פי הגמרא בשלהי הוריות (י"ג ע"ב) מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה, אחרים אומרים אלו היה תמורה לא היה קרב, אמר ליה מי הם שמימיהם אנו שותים ושמותיהם אין אנו מזכירין, אמר ליה אלו הם שבקשו לעקור כבודי וכבוד בית אביך, אמר ליה גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה, אמר ליה האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט ז), אף על פי שאויב תמו, מכל מקום חרבות לנצח, אמר לו הני מילי היכי דאהני מעשייהו, הני לא אהני מעשייהו, הדר מתני ליה רבי מאיר אומר אלו היה תמורה לא היה קרב, עד כאן. הרי דאם אהני מעשייהו חרבות לנצח, מה שאין כן היכי דלא אהני מעשייהו, עד כאן. והנה בכאן מבואר בפסוק (דברים כג ד) דנאסר מואב עד עולם גם דור עשירי וגו', משום ששכר לקלל. וקשה הא לא אהני מעשיו. מיהו לא קשה מידי, דאיתא בסנהדרין (דף ק"ה ע"ב) מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו לקללם, בקש שלא תשרה שכינה על ישראל, אמר (במדבר כד ה-ו) משכנותיך ישראל, בקש שלא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר מה טובו אהלך יעקב, בקש שלא תהיה מלכותם נמשכת אמר כנחלים נטוי וכו' (במדבר כד ו). וכולן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות, שנאמר ויהפוך ה' אלקיך את הקללה לברכה, קללה ולא קללות, עד כאן. אם כן הוי אהני מעשיו, והבן. וזה דברי הפסוק ואשר שכר וגו' לקללך, ושמא תאמר הא לא אהני מעשיו, לזה אמר ולא אבה וגו', ור"ל הן אמת ולא אבה וגו', ואם כן לכאורה הא לא אהני מעשיו ואין ראוי לאסור, אך ויהפוך וגו' את הקללה וגו' ולא קללות, אם כן אהני מעשיו, ולכך חרבות לנצח, עד כאן דבריו וש"י.