חסידות על תהילים ט:ט

נִמְצָא, תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, צָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ יִרְאָה, הַנִּקְרָא צֶדֶק. וּבְצֶדֶק כְּתִיב (תהילים ט׳:ט׳): וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק – לְפִיכָךְ מִתְעוֹרְרִין עָלָיו הַדִּינִים. אַךְ כְּשֶׁבָּא אֶל הָאֱמֶת, הַיְנוּ אֶל הַיִּרְאָה הַנִּקְרָא אֱמוּנָה, אָז כָּל הַדִּינִין נִמְתָּקִין בְּשָׁרְשָׁן.

יש להתבונן במה שסיבב הקב"ה אחר שעמד בנסיון העצום הזה. אשר חכמים הגידו כי הי' גדול מנסיוני האבות ע"ש. ואח"כ נתנו אדונו בבית האסירים. ונאמר בזה כי השי"ת מסבב כשצריך להעניש לצדיק יהי' העונש בשעה אשר זכותו רב מאוד. כאשר מצינו שדן בני ישראל ביום בשעה שעושין מצות ע"ש במדרש על פסוק ידין לאומים במישרים. עוד נראה כי באמת המאסר הי' עונש על הדיבה כמ"ש חז"ל אמנם אחר שבא לנסיון הזה והוצרך להתגבר עצמו מאוד עד שבא ליסוד מעשיו הטובים. והעמיד עצמו למדריגתו הטובה המיוחדת אליו. אז נתעורר ביותר החטא הראשון כמאמר שמדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. לכן אז נענש על חטא הקודם. וכן בכל אדם כפי מה שמתקן עצמו צריך אח"כ לתקן מעשיו הראשונים. ומזה יקח אדם ק"ו שלא לבוא ח"ו לידי גבהות בעשות אחת ממצות ה' כראוי רק יפול עליו יותר פחד בהיותו מיישר עצמו לבל יתעורר עליו עונש ממעשיו הקודמים כנ"ל:

בי"ת רבת"י (בראשית א א), להורות גדולת הב' להתבונן בה בשלשת בחינותיה שהם ס"פר ס"ופר וס"יפור (כדאיתא בספר יצירה), דהיינו מילואה בי"ת, וחשבונה שתים, וצורתה ג' ווין כזה ו, סך הכל גימטריא ת"בל (עיין מ"ש לעיל), מנין ג"בורה י"ראה, להורות שעלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין (ב"ר פי"ב ט"ו). והנה לפי מ"ש מנין הב' תב"ל, וידוע דאות ב מורה על מדת מ"לכות הנקראת צד"ק כנודע (תיקו"ז הקדמה י"ז ע"א). על זה יש לרמוז והוא ישפוט תבל ב"צדק (תהלים ט ט), מלכות כל עולמים (תהלים קמה יג), צד"ק משפטיו (תהלים קיט עה). וזהו גם כן ברמז כי כאשר משפטיך לארץ צד"ק למדו ישבי תב"ל (ישעיה כו ט), ותתבונן הגילוי הראשון להמקבל התורה היתה בלב"ת אש (שמות ג ב) , היא אות ב' התחלת התורה: