וְיִבְטְח֣וּ בְ֭ךָ יוֹדְעֵ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְהוָֽה׃
ערבי נחל
ומובן היטב עם דברינו, כי בתחלה שהיה הדור ראוי לכך מי שהיה מתחזק ביראת ה' שהיא בה' אחרונה מיד נגלה לו סוד ה', ואח"כ שלא היו כדאים כל כך לא נגלה זולת לישרים, ר"ל שאחר שהחזיק ביראת ה' עלה עוד יותר למדת הצדקה וגמילות חסדים שהוא למעלה מיראה והוא ג"כ בה"א אחרונה כמו שנתבאר לעיל, וזהו ישרים, דהיינו מצות שבין אדם לחבירו, ואחר כך לא נגלה הסוד זולת לנביא שהוא אשר עלה במעלות בהאיר וי"ו של שם ובמדות שבשם עד שזכה לנבואה, והנה במה שארז"ל בברכות (דף כ"ז:) אחר שהעבירו רבן גמליאל מנשיאות למאן נוקים נוקים לר' יהושע בן חנניא בעל מעשה הוא פירש"י ז"ל שהוא בר פלוגתא דרבן גמליאל וחלשא דעתיה דרבן גמליאל, והגאון בעל מנחת יעקב פירש כי ארז"ל מי שיודע שם המפורש אסור לו ליהנות משל אחרים שנאמר (תהילים ט, יא) ויבטחו בך יודעי שמך שמי שיודע השם צריך לבטוח בה' לבדו, אכן הנשיא אם היה עני גדלוהו משל אחיו, ונודע כי ר' יהושע בן חנניא היה יודע שם המפורש, וזה בעל מעשה הוא ואסור ליהנות מאחרים ואי אפשר שיהיה נשיא כי היה עני ואי אפשר לגדלו משל אחיו.
אגרא דכלה
עש"ה ל"ך תיב"ת (בראשית ו יד) ס"ת כה"ת, ונודע סגולתו לשמירה ממקטריגים, ובזה השם הרג משה המצרי כנודע מ"ש (שמות ב יג) למה תכ"ה רעך, וא"ל (שמות ב יד) הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ולזה השם צריך אדם לכוין בכל יום בפסוק כי לא עזב"ת דורשי"ך ה' (תהלים ט יא), וכן בעל כן נקוה לך לראות מהר"ה בתפאר"ת עוז"ך (תפלת עלינו), והוא בחילוף השם שד"י האותיות שלאחריו כנודע, והוא גם כן בר"ת "כל "הנשמה "תהלל (תהלים קנ ו) כנודע, וזה השם מסוגל לשמירת העובר במעי אמו, וכאן הסתירה בתבה היה כדמיון סתירת העובר במעי אמו, על כן נרמז לנח זה השם בכאן, המשכילים יבינו כי הוא נרמז בסוד הכתוב הנ"ך הר"ה וילד"ת (בראשית טז יא), והבן:
תפארת שלמה
ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען וכו' ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך כו' ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך. יש להבין מ"ש הכ' ויברך אותו ויצוהו מה שייכות הברכה אל הציווי ההוא הלא הברכה היא מפורשת בתורה אחר הציווי כמ"ש ואל שדי יברך אותך ומהו ויברך אותו האמור קודם לזה. גם יל"ד מ"ש לך ולזרעך מלת לך הוא מיותר כי כבר כתיב ויתן לך את ברכת אברהם. אכן הנ"ל דהנה אמנם זה מדת הצדיקים והחסידים ההולכים לפני ה'. שכל ימיהם ושנותיהם אך זה מגמתם ומחשבתם בצפייתם להש"י לזכות לסיוע מן השמים שיוכלו לעשות נ"ר להש"י ב"ה ולעבדו בלבב שלם וכל עיקר התוחלת והבטחון שלהם בבקשתם ותפלתם הוא אך להשיג מעלת השלימות והדביקות שלמעלה בעבודתם כי אך זה כל ישעם וכל חפצם בעוה"ז לא זולתו. והנה מעלת הבטחון הזה של הצדיקים הוא מדת הבטחון האמיתי אשר הזהיר הכ' כי הוא לצורך גבוה לשלימות העבדות הנוגע למעלה והוא שכ' בטח בה' ועשה טוב. ביראת ה' מבטח עוז וכיוצא. ומעלת הבטחון הזה שהוא בטוח על ה' שיעזור לו בוודאי בלי ספק כי הבא לטהר מסייעין לו משמים. והוא שכ' ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה' כי הלא הם דורשיך ויודעי שמך להם יאות הבטחון כי בוודאי יתקיים בידם כי לא עזבת דורשיך כי הם מבקשים פניך לסייע להם הנה זה שנוגע למעלה לכבודך לכך לא יעזוב ה' את חסידיו לעולם נשמרו. וע"ז הדרך הי' תפלת דוד המע"ה כמבו' בס' תהלים בכ"מ ע"ש. וגם בצרכי עוה"ז הנה הבקשה והבטחון של הצדיקים הוא צורך גבוה שלא יהי' להם שום מניעה ובלבול הדעת בדוחק וצער העוה"ז חלילה בהעבדות ותפלתם הטובה כנ"ל. והנה זה מבואר בזוה"ק בפ' תולדות דף קמ"ב פי' זאת בפ' אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם. וז"ל זכאה בר נש דאתתקף בי' בקוב"ה ע"ש באורך אבל ישוי תוקפי' בי' בקב"ה דיסייע לי' כד איהו אשתדל באינון פקודין דאורייתא ולמיהך באורח קשוט דכיון דאתי בר נש לאתדכאה מסייען לי' ודאי ובדא יתתקף בי' בקב"ה כו' דיעביד לבי' כדקא יאות בלא הרהורא אחרא כו' ע"ש. והנה מבואר כי כל עיקר שורש הבטחון הוא שייך רק לצורך גבוה לעבודת הבורא ב"ה שעל הבחי' הזאת בוודאי יהי' ה' בעזרו כי אליו הוא נושא את נפשו ורצונו ומחשבתו כל הימים והוא שכ' בטחו בד' עדי עד כו' שלשון בטחון הוא לשון דביקות כמו וטח את הבית. וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא כו' שע"י הבטחון ובקשה במחשבה קדושה הנ"ל יזכו לדביקות הש"י בדו"ר כנ"ל. והנה המדה הזאת היא שעמדה לאבותינו שכל ימיהם הם היו מחכים ומצפים לכבודו ית"ש שיתגלה עליהם בבחי' הנעלה בדביקות העצום וכל הימים היו הם יראים מחטא שלא יהי' שום שליטה לסט"א עליהם חלילה כנ"ל. וזה הוא שכתוב אצל א"א כשנגלה הקב"ה אליו בברית בין הבתרים אמר לו הש"י ואתם תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה כו' שלכאורה יפלא מהו זה הבשורה שבשר לו הקב"ה בזה אחרי אשר הי' מתהלך עם ה' עד עת זקנותו וסבל כמה יסורים קשים ונסיונות ובפעם ראשונה שזכה להתגלות הש"י אליו כמבו' בתו' שזה ראשונה ע"ש הנה זה שכרו על הקבורה בשלום. אך הנה הוא מה שהי' א"א ע"ה מבקש כל ימיו זה נתבשר לו כי כן מבואר בזוה"ק פ' ויחי דף ר"כ ע"א וז"ל אבל זכאי חסידי בכל יומא ויומא מסתכלי בלבייהו כאלו האי יומא מסתלקי מעלמא כו' ע"ש. הנה לכך זהו שהי' א"א ירא כל ימיו מה שיהי' דינו לעוה"ב כי לא הי' חשוב בעיניו לכלום ע"כ הנה זאת נחמתו אשר בשר לו הש"י ב"ה ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה. שיב"ה הוא ש"ב י"ה. טובה הוא טוב ה' ר"ל יגרום היחוד בהעלאת מ"נ לזו"נ עד או"א להיות היחוד פב"פ והוא כל הימים. אך זה הי' מצפה ומבקש מאת הש"י שיעזור לו הש"י ב"ה כנ"ל. וכן הוא הענין הזה אצל יעקב אבינו ע"ה מה שהי' מחכה ומבקש מאת הש"י בעוז בטחונו עליו הנה זה שמלא דברו והבטיח לו. והנה זהו ענין ההבטחה שהבטיח לו בחלום אנכי אלהי אברהם אביך וכו' והי' זרעך כעפר הארץ כו' ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך כו' כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. כי במה שהי' יעקב אבינו ע"ה תפארת קדוש ה' מקודש בכל מיני קדושות. הנה אך זה הי' כל מגמתו ומחשבתו כל הימים להיות ה' בעזרו לשמרו לבל יפגם קדושתו חלילה. ועתה הוצרך לצאת לחוץ לארץ אל מקום הטומאה של לבן הארמי ולכך הי' ירא מזה מאד כמבו' בספרים שיעקב הי' ירא מאד מקליפת לבן כי הסט"א שמחו מאד כששמעו שיעקב בא אל לבן והם שהתלבשו בתרפים ע"ש. וע"ז אמרו חכז"ל שלבן ביקש לעקור את הכל כמבו' במ"א. לכן זה הוא שבשר לו הש"י ב"ה בחלום יעקב שלא יפגום חלילה ויהי' שמור עוד בקדושת יסוד תפארתו וז"ש לו והי' זרעך כעפר הארץ ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך ר"ל שיהיו זרעך זרע קודש שלא יצא מהם לסט"א חלילה. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך כי לא אעזבך כו' ר"ל שיהי' שמור בשמירה מעולה כמ"ש כי לא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו. והנה זאת היא הברכה שנתברך מיצחק אביו טרם צאתו מאתו על מחשבתו הקדושה הזאת. וזש"נ ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען. ר"ל הברכה והציווי הם דבר אחד לשמירת הקדושה של יעקב אבינו ע"ה. וז"ש לו ראשונה לא תקח אשה מבנות כנען שהם הסט"א ארור כנען ואח"כ ואל שדי יברך אותך. הנה בחי' אל שדי הוא ביסוד כנודע ואמר לו כשתהי' שמור מלהתדבק בסט"א אז תזכה לבחי' קדושת אל שדי כשלא יהי' לסט"א שום אחיזה בך אז תתעלה בהקדושה. יברך אותך הוא בחי' או"ת שלך. ויפרך וירבך בקדושה. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך ר"ל שיהי' זרעך בקדושה אתך כמש"א מה זרעו בחיים אף הוא בחיים בבחי' הקדושה הוא חיים. וזש"א שנית לך ולזרעך אתך בחיים כי יעקב אבינו ע"ה לא מת כמו שבארנו במ"א. והבן: