נ֤וֹדַ֨ע ׀ יְהוָה֮ מִשְׁפָּ֪ט עָ֫שָׂ֥ה בְּפֹ֣עַל כַּ֭פָּיו נוֹקֵ֣שׁ רָשָׁ֑ע הִגָּי֥וֹן סֶֽלָה׃
ערבי נחל
ובזה יובן, דכראותו שלא נענה בכל הרננות והוא משום דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא והבין דמסתמא אין התשוקה כראוי התפלל יהי ה' אלהינו עמנו כו' להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו, ר"ל שיתן בלבבנו התשוקה שנלך בכל דרכיו דייקא, ר"ל לקיים כל התורה ויהיה הפעולה לעשות משפט עבדו כו' דבר יום ביומו, ר"ל שיהיה משפט שלנו נדון במשפט שכיר יום ולא נדון במשפט קבלנות ויהיה שכר מצוה גם בהאי עלמא, ויהיה פעולה מזה למען דעת כל עמי הארץ כו', היינו על פי מה שפירשו הקדמונים פסוק (תהילים ט, יז) נודע ה' משפט עשה כו', כי לפעמים יעשה ה' משפט תיכף למעשה שיתן שכר על המצוה ועונש על העבירה בעת העשיה ממש, ולפעמים יאמר הש"י הניחו משפטם לעולם הבא שיהיה רשע בגיהנם והצדיק בגן עדן, ועם כי משפט הב' הוא חרוץ יותר כי אין ערך עולם הזה לעולם הבא, מ"מ לפעמים יש מעלה במשפט הראשון שע"י שרואין השכר והעונש תיכף להעשיה מדברים כל האנשים מזה ונודע ה' בעולם, משא"כ במשפט הב' הרשעים שוכחים בהש"י, לז"א נודע ה' בעת אשר משפט עשה, בזה האופן אשר בפועל כפיו נוקש רשע, ר"ל שהרשע מקבל העונש תיכף בפועל כפיו, דאז הגיון סלה, שכל בני אדם מדברים מפלא זה ונודע ה' עי"ז, משא"כ אם יאמר ה' ישובו רשעים לשאולה, היינו משפט הב' אז כל גוים שכחי אלהים. ולז"א כשיהיה משפט ישראל כשכיר דבר יום ביומו ויקבלו צדיקים שכרם מדי יום יום והרשעים עונשם למען דעת כו', וממילא מיד כשביקש על התשוקה לקיום כל התורה ואז יש שכר מצוה בהאי עלמא, לכן ויהי ככלות שלמה כו' ירדה אש מן השמים כו' וק"ל. חסלת פרשת חיי שרה
תולדות יעקב יוסף
ובזה יובן בא אל פרעה כי החכמה נק' אב שהיא אותיות בא ומה שהי' ראוי לפרעה לבוא אל החכם שנק' אב שילמוד ממנו חכמה מ"מ לא תמנע טוב מבעליו שיבא הוא אצלו וכ"ת אם מעלת החכמה עדיפא ממעלת הנדיב שהוא קשה ערף מצד עשיר יענה עזות למה לא ילך פרעה אל החכם שנק' אבל זה נותן טעם כי אני הכבדתי את לבו ר"ל כי להחכם נתתי לב להבין מעלת הנדיב גם שהוא פרעה קשה ערף לכך הולך אליו משא"כ פרעה ממני יצא הדבר שנק' פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו מלהבין מעלת החכמה שיהדר אחר מעלת החכמה שאלו הי' מבין מעלת החכמה א"כ כבר הוא בגדר החכמה כמ"ש הר"ן ששאלו חכם א' אם מבין עניני הבורא והשיבו אלו הבנתיו הייתיו וכו' יעו"ש. וזהו למען שתי אותותי אלה בקרבו. כי כבר זכרנו במ"א בפסוק כל הנשמ' תהלל י"ה כי יש חומר וצורה בכלל ופרט והנשמה נברא בב' אותיות ראשונו' והחומר בב' אותיות שניו' וע"י שישפיעו זה לזה נתחברו אלו באלו ונעשה יחוד השם שלם וזהו שכ' במד' שיחר טוב ששאל דהע"ה ישב עולם לפני אלדי' והשיבו א"כ חסד ואמת מן ינצורוהו וכו' ועדיין ק' תינח בעושר אבל בחכמה הדרא ק' לדוכתי' ולדברינו א"ש כי החכם ישפיע לנדיב חכמה והנדיב ישפיע לחכם עושר ועי"ז גורם השפע למעלה מן ב' אותיות ראשונו' שבשם שהם או"א לבנים זו"נ ב' אותיות אחרונו' וז"ש למען שיתי אותו' אלה בקרבו מזה לזה וק"ל.