חסידות על תהילים כ:ו

כִּי צָפוֹן חָסֵר (ב"ב כה:), וְהַחִסָּרוֹן הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ז:ד׳): וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ; יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ (שם כ); וְעִקַּר הָרוּחַ־חַיִּים הוּא בַּלֵּב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתִקּוּנֵי־זֹהַר (תיקון יג): כֻּלְּהוֹ שַׁיְפִין מִתְנַהֲגִין בָּתַר לִבָּא כְּמַלְכָּא כוּ', כְּמָא דְּאַתְּ אָמַר (יחזקאל א׳:כ׳): אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת כוּ';

איש על דגלו באותות לבית אבותם, הדא היא דכתיב (תהלים כ׳, ו׳) נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול, ומנין שהוא של אהבה, שנאמר (שיר השירים ב׳, ד׳) ודגלו עלי אהבה. כבר נודע שהאבות הן הן המרכבה, וכל אחד על ידי בחי׳ אבות שבו, הוא המרכבה, אלא שהבנים הם בחי׳ כרעיה דאבוה, וצריך שיהא המרכבה בשלימות, ואנו אומרים אלהי אברהם כו׳, שהם בחי׳ האבות עצמם בשלימותם. והנה כתיב (במדבר כ״א, י״ח) ממדבר מתנה, שהשם יתברך נתן לנו דבורו במתנה, כי אברהם קיים כל התורה עד שלא ניתנה, כי האהבה שלו היה שלימה וקיים תורה תורת חסד עד שלא ניתנה, אבל ישראל שהם כרעיה דאבוה הוצרך ליתן במתנה הדבור של תורה, ונקרא דבור לשון הנהגה (תהלים מ״ז, ד׳) ידבר עמים תחתינו, שעל ידי הדבור מתנהג הכל, וצריכין שיכנסו למדריגת אבות כאמור באלהי אברהם וכו׳. וזהו איש על דגלו באותות, רצה לומר כל איש יכול לבא על ידי האותיות לבית באותם לבחי׳ אבות יוחזרו לשרשם. והנה כל הנשמות שנפלו צריך האדם להעלותם לשרשם אותן השייכים לשרשו כמבואר במקום אחר ובאמת אין שום נשמה שלא תתוקן ח״ו, כי תתעלה ממדריגה למדריגה עד שתגיע למקום תיקונה, כי הוא יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, אך כל זה הוא כשאין מי שיתקנה צריכה לילך ממדריגה למדריגה כסדר ויתארך הדבר, אבל כשיש מי שיתקנה בדבור תורה ותפלה כי הנשמה היא אותיות שנפלו, לכן העלאתה גם כן על ידי אותיות, ואז יוכל לדלג כמה מדריגות ויתוקן בפעם אחד. וזהו איש על דגלו באותות, שעל ידי האותיות יאסוף כל השייכים לשרשו שיגיעו לבית אבותם לשרשם, וכבר מבואר שישועתן של ישראל הוא ישועת הקב״ה. וזהו נרננה בישועתך וגו׳, ואמר ומנין שהיא של אהבה שנאמר וגו׳, ר״ל שעל ידי האהבה הגדולה שמתקשר בהקב״ה, אז מעלה הניצוצות שנפלו, למעלה ממדריגתם ומדלגים כמה מדריגות בפעם אחד, וזהו אל תיקרי ודלגו אלא ודילוגו עלי אהבה, כי הקב״ה אוהב מאוד כשמתקנים איזה ניצוץ ומביאים אותו למעלה, וזהו ודגלו, מה שמאסף, עלי אהבה, ומפני מה זה ודילוגו ר״ל כמדלג כמה מדריגות מפני האהבה:

במדרש נרננה כו' ובשם אלקינו נדגול כו'. דכתיב במספר שמות. פי' שיש לכל א' מישראל שם מיוחד. שמעתי מפי אא"ז ז"ל בשם הזוה"ק בפ' שמות כי יש לכל איש ישראל אות מיוחד בתורה כמ"ש ס' רבוא אותיות בתורה וס"ר נפשות בישראל כו'. וכל התורה שמותיו של הקב"ה. וע"ז כ' כל הנקרא בשמי ולכבודי כו' שבנ"י נקראו בשמו ית' ולכן מוטל עלינו להרבות כבודו ית'. וזהו הפקידה במספר שמות שהוכן כל אחד מישראל על משמרתו להתדבק בשורש השייך לו. ולכן אח"ז הדגלים כמ"ש במדרש שנתאוו לדגלים כמלאכי השרת. פי' המלאך אין בו שום דבר נפרד וכולו מורה על שליחותו וכבוד קונו. כמו כן בנ"י כיון שהכירו כ"א מעמדו נתאוו לדגלים שיהיו מצוינים לשמו ית':