חסידות על תהילים כג:ד

שאל השואל ארז"ל שבטך ומשענתך המה ינחמוני שבטך זה יסורים ומשענתך זה תורה.

בטח שמעת או ראית בספרים ראיות על מציאת אלקית, לאותם חלושי אמונה, ועיקר ראיותיהם מן העולם הן, בריאתו, חכמתו, ויכולתו, והאם גם לך ראיות העולם נחיצות. הוי ואבוי. האם לא תשמע ולא תראה איך נפשך בטוחה בראייתה את ד׳ ומדברת אליו בלשון נוכח, אתה ד׳, הן בתפלתה והן בתשוקתה. כיון שבאמת רואה היא אותו ית׳ לנגד עיני׳. וכשצועקת ממכאובי׳ לא אירא רע כי אתה עמדי, כאילו כביכול אוחזת היא בכסא כבודו ושב ורפא לה. וכשכוספת ומשתפכת לפניו, אומרת אנא ד׳ קרבנו אליך ובטל את עצמי ומהותי בך, כי תשוקתי אליך גדולה.

יש שלש סעודות שממש איני מוצא לי מקום, דומה לי כאילו עד עתה הייתי מוסתר, או הסתרתי עצמי מנגד ד׳, ועתה הנני נמצא לפניו יתברך פנים אל פנים. ועיני מעלה מביטות בי ובקרבי מעבר אל עבר, ואת כל שמצה אף כל נקודה פגומה אשר בי, בצער רואות ומוכיחות. הבושה תדחקני והפחד יפלצני. רוצה אני להסתיר עצמי בין אנשים, תחת השלחן, אבל אנה אלך מרוחך ואנה מפניך, אסתר, במקום שאסתר שם נמצאת, ובמקום שאתחבא שם מלאת. וכשאני מגיע למזמור לדוד ד׳ רועי וכו׳ לא אירא רע כי אתה עמדי, תדבק לשוני לחכי לבלי דבר, האם כל כך עזות בי לקפוץ עתה מן מקום בושתי לאחוז בכנפי כבודו ולאמור כי אתה עמדי, ועיני ד׳ מביטות בי בכל כך יגון ומוסר עד שמנקרות את לבי ושורפות את כל גופי.