Chasidut על תהילים לב:9

וְזֶה מַה דְּאִיתָא בַּזֹּהַר (פ' קדושים דף פ.): אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד – לְעִנְיַן טֻמְאַת הַבְּרִית – אֵין הָבִין; וּמֵבִיא הַפָּסוּק: וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ, עַיֵּן שָׁם.

אמרו חכמינו ז"ל (אבות פ"ו) בכל יום ויום בת קול יוצאה מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שמעתי קושיא ממורי בענין מה שאמרו בש"ס בכל יום בת קול יוצאה כו', וכן מה שנאמר (בישעיה כ"א) אמר שומר וגו' שדרשו (בסנהדרין דצ"ד ע"א) שהוא כרוז וכו' שאם אין מי ששומע את הכרוז למה מכריזין, ואם יש שומע קשה שהחוש מכחישו כי מי זה יאמר ששמע כרוזין מלמעלה, ואף אם ימצא אחד שיאמר ששמע, מי הוא הפתי אשר יאמין לדבריו, ואם כן לאיזה תועלת הוא הכרוז ללא יועיל, ותירץ הוא ז"ל על דרך זה הגם שאין זה לשונו, דאיתא בש"ס (דחגיגה ד"ה ע"ב) ריב"ח הוי קאי קמי קיסר, אחוי ליה ההוא מינא עמא דאהדרינהו מרייהו לאפיה, אחוי ליה איהו עוד ידו נטוייה וכו', מאן דלא ידע במחוג ליחוי קמי מלכא וכו', ויש להבין זה הענין למה דברו ברמז ולא על ידי דיבור מפורש, וגם לאיזה תועלת מביא הש"ס זה, ונראה לומר דיוצא לנו מזה רמז מוסר בענין הכרוזין של מעלה, שאינו דיבור, כי אין אומר ואין דברים שם למעלה, כי הדיבור הוא גשמיי, וראיה לזה כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע (ברכות דנ"ח ע"א) ואין דרך ארץ לדבר המלך הרבה עם שריו ויועציו, כי אם ברמז, וכאשר גם עתה במלכות ישמעאל הוא כך הנהגתו, וזהו שהודיענו הש"ס שגם הכרוזין היוצאים ממלך מלכו של עולם הוא ברמז, וצריך לידע במחוג רמז הכרוז, והוא על ידי המחשבה שבאין לאדם בכל יום הרהורי תשובה, שהוא מחמת הכרוז, או על ידי שאר דברים הנורעים למי שעיני שכל לו, שלא יהיה מכלל אלו שנאמר בהם (תהילים ל״ב:ט׳) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן וכו', רק כשנתעורר בעולם איזה פחד ויראה ידעו שמרמזין להם מלמעלה שידבקו בשורש היראה וכנ"ל, וכשנתעורר איזה שמחה בעולם ידבק בשמחת עבודת השם יתברך וכיוצא בזה ישמע חכם ויוסיף לקח ודפח"ח:
(תוי"י פ' ראה דקפ"ג ע"ב).

אמנם כי עצה היעוצה להכשיר מעשיו, לכך נ"ל כי תזריע, כי משמש לשון אשר, שיראה להזריע שיהי' זכר ורחמים בעולם, וק"ל^*הגה"ה בפסוק אשה כי תזריע, וטמאה שבעת ימים, ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים. דכתבתי במקום אחר, דשמעתי פירוש הפסוק (תהלים לב, ט) אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון וגו', כי החיות רצוא ושוב (יחזקאל א, יד), ויש עליי' וירידה להמוני עם במעשה טוב או רע וכו', ויש עליי' וירידה לצדיקים במחשבה וכו', ודברי פי חכם חן. ובזה יובן, דנודע כי עולם העליון עולם המחשבה הנקרא ימים, וכמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה הלכות פסח, והעולם הזה עולם המעשה נקרא לילות. וז"ש אשה כי תזריע וילדה זכר - אנשי הצורה, וטמאה שבעת ימים, רק המחשבה שנק' ימים זהו ימי טומאה וירידה שלו, וימי טהרה ועליי' הוא טהרת המחשבה ונקראים ימי טהרה. ואם נקבה תלד, הם אנשי החומר, וטמאה שבועיים, כפל במחשבה ובמעשה רע. וששים וששה ימים תשב בדמי טהרה, ולא כתב בימי טהרה, לרמוז שטהרתו אינו במחשבה רק במעשה הטוב, ועיין לקמן בענין אחר, יעוין שם..