חסידות על תהילים לח:יט

וכן הוא המדה והסדר לעולם של כל בעלי חשובה דאף דוד המע"ה בחייו לא הודיעוהנו ממחילה הגמורה להיות כזכיות דתחלת התשובה שמצד האדם לעולם הוא מיראה, ועל כן אמר (תהילים ל״ח:י״ט) עוני אגיד אדאג מחטאתי, ורישי דקרא שם לצלע נכון נדרש נדרש (בסנהדרין ק"ז א) אמעשה דבת שבע ומשהגיד עונו והתודה עליו לא דאג עוד עליו דודאי נמחל על ידי התשובה שלא יחשב עוד לעון מזיד אבל דאגתי מהחטא שנשאר לזמן דלזה צריך עזר השם יתברך לשוב מאהבה, וכן אמר (שם נ"א) פשעי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד דילפינן מינה (ביומא פ"ו ב) דחוזר ומתודה ואפשעים דמזיד אמר לשון אדע דהוידוי הוא רק אידיעה שכבר פשע לשעבר ואף דכבר נמחל מכל מקום לא ישכחנו וצריך לידע ולהיות נכלם תמיד מהשם יתברך על זה אבל חטאתי הוא נגדי תמיד עומד לנגדי ממש כי לא נמחל עדיין כלל דבחייו לא הודיעוהו עדיין דנחשב לתשובה מאהבה ולהיות נמחל לגמרי, (ומהרש"א בתא"ג שם הרגיש קצת בזה אלא שפירש דמה דחוזר ומתודה היינו על השוגג, ולשון הגמרא משמע דחוזר ומתודה על הראשונות כמו על אותן ששונה באולתו ולהחשיבן עבירה דמזיד, וגם לפי דבריו השב מאהבה אין חוזר ומתודה ולא חילקו בזה ונראה עיקר כמו שכתבתי דלעולם חוזר ומתודה בבראשונה ממש דם אני אדע היינו דחוזר ומתודה דאי לאו הכי הוא נשכח מלב ואין צריך לדעתם עוד), כי העבירה שלו הי' בחילול השם כמו שנאמר (שמואל ב י״ב:י״ד) אפס כי ניאץ נאצת וגו', ועל חילול השם אמרו (ביומא פ"ו א) למיתה ממרקת ועל כן לא נתגלה גמר מחילתו קודם המיתה, ומכל מקום נתן הבטיחו ד' העביר חטאתך לא תמות והיינו דדוד מלך ישראל חי וקיים באמת אלא שעדיין לא נתגלה זה בעולם הזה עד ביאת המשיח מזרעו והוא דוד בעצמו דחיים שאל נתת לו כי לא יצטרך עוד למיתה ממרקת מאחר דנתגלה דהוא כזכיות, ואדרבא הוא קידוש השם שאף בדבר זה שאינו חטא אלא זכות רק למראית העין דבני אדם נחשב לחטא וגם על זה קיבל עונש ועם כל זה הרבה כ"כ בתשובה וחטאתו נגדו תמיד ובוש ונכלם לפני השם יתברך, וזה נחשב לקידוש שם שמים כאשר השם יתברך מראה דסביביו נשערה מאוד וכמו שאז"ל על פסוק בקרובי אקדש דשמו יתברך מתקדש כשעשה דין בקרוביו דעל ידי זה על פני כל העם אכבד שמחרבה כבד שמים כשרואים עד היכן צריך לירא פניו יתברך, דמקורביו כנדב ואביהו לא חטאו כלל אלא בדבר קל שאין ראוי להחשיבו חטא כלל אבל מצד גדולת כבוד שמים נחשב גם זה לחטא: