וּמְשַׁלְּמֵ֣י רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה יִ֝שְׂטְנ֗וּנִי תַּ֣חַת רדופי־[רָֽדְפִי־] טֽוֹב׃
תפארת שלמה
א"י פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כו' תחת אשר קנא וכו'. הנראה לבאר בענין הזה במעלת פנחס מה שהכתוב מפאר אותו בזה. ונקדים הפ' בתהלים ל"ב עלזאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. עפ"י דברי הס' מקדש מלך פ' תזריע דף ס"ו. גמלתהו טוב ולא רע. וז"ל והוא כי אמת הוא שהניצוצות הם בקליפות נוגה מעורבת טוב ורע וא"כ האדם יכול לחשוב שכאשר הוא מעל' שללה אל בעל' יהיה בו ערבוביא של טו"ר שאינו כן אלא גמלתהו טוב ולא רע תחת הכח שנותן בה הוא טוב ולא רע שאע"פ שמושבה במקום עה"ד טו"ר. והטעם מפני שיש עלי' עץ החיים הידוע ומשם נמשך לה כח לעשות הבירור והזיווג בשלימות. וז"ל ס' באר מים חיים בפ' לך לך בפ' וגם ללוט ההולך את אברם וכו' וז"ל. אכן הידוע מדברי האר"י ז"ל מה שפי' בסוד רגלי' יורדת מות כי רגלי הקדושה הם היורדי' לתוך הקליפות והקליפות מסבבי' אותה ועי"ז נעשה הקליפה שומר לפרי. והנה הקליפה הראשונה הוא קליפת נוגה מעורבת טו"ר ואח"כ הולך ומתעבה למטה למטה עד שנעשה קליפה עבה רעים קשים ומרים. ושורש הענין כי אם תניח דבר מר אצל מיני מתיקה הנה הם מקבלי' קצת טעם וריח וכשלוקחין דבר המר הזה הוא הנה בתחלתו מתוק קצת ממעט הדבש שמקבל אבל אחר כך הוא מר בתכלית המרירות ומין המתוק הנה בתחלתם הוא מר קצת ואחר כך הוא מתוק וטוב כאשר הוא וכו' ע"ש. וזה ידוע לי"ח שכל עבודת האדם בעוה"ז הן בתורה ותפלה או באכילה הוא העיקר העלאת הני"ק להחזירם להקדושה ולזה צריך האדם שמירה יתירה להנצל מהם לבל ידבק בו דבר רע מגודל תשוקתם להיות נאחזי' אפם מה בצד הקדושה. כידוע המעשה מהבעש"ט ז"ל פ"אלא היה רוצה להיות משובתי שבת בעיר אחת מפני כי ראה ברוח קדשו כי הניצוצו' רבו מאד בעיר הזאת והי' ירא לנפשו לבל יהי' להם אחיזה בו להפרידו מקדושתו הגדולה כי לגודל מעלתו היו רודפים אחריו ביותר עצמו מספר כדי להעלות' לזאת היה צריך שמירה יותר להנצל מהם. ובזאת יגדל מעלת האדם האוכל בקדושה יותר ממעלת המלאכים. וז"ש במד"ר שהשיב משה להמלאכים בשעת מתן תורה כלום אכלת' אצל א"א. וז"ש ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו. פי' עתה תראו מעלת האדם בעוה"ז האוכל בקדושה ומפריד הקליפה מן הקדושה. וז"ש אחר תעבורו. שתעבור הסט"א יתפרדו כל פועלי און ויחזור הני"ק לשרש' למקור הקדוש' והעבוד' הזאת אינו שייך אצל המלאכים. ונחזור לעניננו. על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. ר"ל שצריך להתפלל על דבר זה לעת מצוא הוצאות הני"ק הן בתו"מ או באכילתו כנ"ל. רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. הם המים הזדוני' הסט"א הרוצים להתדבק בו אליו לא יגיעו שלא יהיה להם שום אחיזה בצד הקדושה שלא יבלבלו אותו בעת עסקו בתורה. כי הם הם המחשבות זרות המבלבלי' את האדם בתפלתו מחמת כי רצונם לאחוז בקדושה. ובזה פרשתי טובי' מאורו' שברא אלהינו כו' כח וגבורה נתן בהם להיות מושלי' בקרב תבל. מלאים זיו ומפיקים נוגה. לפי הידוע מאורות רומז לצדיקים הם המושלי' בקרב תבל לשון תבל עשו מעורב טו"ר והם המושלי' לברר הטוב מרע. מלאים זיו ומפיקים נוגה. שהם המוציאי' הני"ק מקליפת נוגה לבל יהיה להם אחיזה בגבול הקדושה ולא יבלבלו אותו בשעת העבודה. כמבואר בדברי הרמב"ן בפירוש לשיר השירים כי זה עבודה הגדולה כל ימיו להיות תפלתו נקי' וצלולה בלי מחשבת פסול ע"ש. וז"פ הפ' תהלים ל"ח ואויבי חיים עצמו ורבו שונאי שקר ומשלמי רעה תחת טובה ישטנוני תחת רדפי טוב. פי' מאשר כי רצוני להעלות הני"ק שנפלו בעומק רע ואני רודף אחריהם להעלות' כאשר זה טובתם באמת להפריד הרע מטוב הם ישטנוני לבלבל אותי במחשבות זרות. וזה ג"כ בתהלים ק"ט כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר. פי' בשעת התפלה הם דוברי' אתי לבלבל מחשבתי תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה. בשעת התפלה המה שוטני' אותי להביא בקרבי מחשבות זרות כנ"ל. וזה שמסיים ילבשו שוטני כלימה כו' אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו. ר"ל כאשר אנצל ממחשבות' הרע אזי בתוך רבים אהללנו בלי שום מחשבה זרה רק בכוונה הרצויה בשלימות לנכון. וזש"א במעלת פנחס בקנאו את קנאתי בתוכ'. אשר באמת כולם היו יראי' לעשות בו נקמה מפני כי ידעו כי יש בו רציצות רבי' מאד להוציא יקר מזולל ויראו לנפשם לבל יאחזו בו לכן גם משרע"ה לא היה פוגע בו. אך פנחס שם נפשו בכפו אשר קנא לאלהיו. לכן הנני נותן לו את בריתי שלום כי זהו שלימות הנכון כי נתפרדו פועלי און ויכפר על בני ישראל:
תולדות יעקב יוסף
עוד י"ל שדרין בין החולות דאי' במד' ויך אתהמצרי ויטמנהו בחול שלא הי' נודע כי אם לישראל שנק' חול ואח"כ הלשינו לפרעה כמ"ש אכן נודע הדבר כך אלו שדרין בין החולות שהם מלשינים ואין בידינו להעמיד משפטי הדת ונפשינו הצלנו עד יערה ממרום ב"ב. וכדי להבין שאלה ג' מ"מ רגליהם של אפריקים רחבות מפני שדרין בין בצעי המים. דאי' בפ"ב דסוכה בשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים יורד לטמיון על כובשי שכר שכיר ועל עושקי ש"ש ועל שפורקין עול מצואריהן ונותנין על חבריהן ועל גסות הרוח וגסות הרוח כנגד כולן אבל בענוים כתיב ועמים ירשו ארץ וכו' ופי' מוהרשא' ג"ר כנגד כולם כי הגסות רוח מביאן לכולם לעשוק ש"ש ולכבוש ש"ש וכו' כי איירי בבעלי בתים עשירים ומנהיגים ומשתררים ומתגאים על אחיהם כפי' רשי' ומתוך גאותן דוחין השכירים בלך ושוב שאין לי פנאי להתעסק בך עתה ונק' כובשי ש"ש. וכן מתוך גאותן דוחין השכירים מלשלם בזמנם ונק' עושקי ש"ש ועל שפורקין עול היינו ממש מתוך גאותן סוברים בדעתן שאחיהם ישאו עליהן עול מנהיגים וכו' יעו"ש.
תולדות יעקב יוסף
וז"ש בסנה' השכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי כי הראש מכונה אל הצדיקים וראשי הדור וזרוע' מכונה אל הרשעים וכמ"ש עתידין בעלי זרוע ליפול והצדיקים הם פנימי והרשעים והקליפ' הם חיצוניות כמו לבוש ובשר הגוף.