Chasidut על תהילים מ:2

או יאמר על כפל לשון בן אברהם, אברהם הוליד (בראשית כה יט). ועיין בכלי יקר מה שדקדק בזה, למה אמר הוליד בלשון הפעיל, ולא ילד, כמו וכנען ילד (בראשית י טו). ותירץ שהכונה בזה שאברהם גרם ליצחק שיהיה לו בנים וזרע, לפי שנאמר (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה' וגו', וכתיב ויעתר לו ה', משמע לו ולא לה לפי שאינו דומה תפילת צדיק וכו' (יבמות ס"ד ע"א). ולפי זה מצד היותו בן לצדיק, על כן עמד לו זכותו, עד כאן. ואני להוסיף נופך באתי, כי לפי דבריו איכפל קרא להשמיענו פעמים כאן ובויעתר לו דבר אחד. והנ"ל בזה, ומקודם נקדים לבאר הפסוק ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו על דרך הפשוט, על פי מה דאיתא בגמרא יבמות דף ס"ד ע"א יצחק אבינו עקר היה וכו', שם ויעתר להם מבעיא ליה. והנ"ל בזה על פי מה שפירשתי בפסוק (תהלים מ ב) קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי. על פי שפירשתי אמרם (ברכות ל"א ע"א) המתפלל צריך שיכוין לבו לשמים, (ר"ל לדבר הנוגע לכבוד שמים ולא להנוגע לטובת עצמו כלל והבן), (אר"י) [אבא שאול אומר] סימן לדבר תכין לבם וכו' (תהלים י יז). על פי מ"ש (ב"ק צ"ב ע"א) המתפלל על חבירו והוא צריך לאותה דבר, הוא נענה תחילה. (והכי פירושא דקרא קוה קויתי ה', ר"ל כוונתי לא היה רק בדבר הנוגע בה' לבדו, ולא חשבתי הנאת עצמי כלל, ועל ידי זה ויט אלי וישמע שועתי, היינו מה שנוגע לי לעצמי, והבן). ועל פי זה יתפרש גם כאן הוא התפלל, כי עקרה היא כמפורש בתורה הק', וגם הוא עצמו היה נצרך לדבר, על כן ויעתר לו מקודם דהוא נענה תחילה, ואחר כך ותהר וגו', כנ"ל על דרך הפשוט. ונקדים עוד הא דאיתא במדרש פרשת לך (ב"ר ל"ט י"א) ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), א"ל ומנח לא העמדת שבעים אומות, א"ל אותה אומה דכתיב בה (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, אני מעמיד ממך, אמר ר' ברכיה ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך, משאני עושה אותך כבריה חדשה, אתה פרה ורבה. ועיין בנזר הקודש שמפרש דקשיא ליה דאכתי מה רבותא דאברהם, הלא אותה אומה שכתוב בה מי גוי גדול, הוא גם כן מזרע נח, שהרי גם הוא מבני נח. לזה אמר משאני עושה אותך כבריה חדשה אתה מוליד, ואם כן ממילא לא באנו כלל משורש זרע נח, שהרי אברהם לא היה לו כח להוליד את יצחק מכח הגוף הבא מבני נח, עד אחר שנעשה כבריה חדשה, לפיכך אנו מכונים בשם בני אברהם ולא בני נח, עד כאן דבריו עיין שם. ואם כן לפי זה אם עקר היה, אין לייחס הזרע לאברהם, ורק מפני שאברהם בזכותו הוליד את יצחק, נתייחס שפיר שלו. והנה י"ל דלא התפלל יצחק על עצמו, דהובטח על הבטחת כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ואם כן ודאי שפיר נתייחס הזרע לאברהם כנ"ל. וז"ש ואלה תולדות יצחק בן אברהם, כלומר שמתייחס הזרע לאברהם הגם שעקר היה, כי אברהם הוליד את יצחק וזכותו גרם לו ששמע אל את תפילתו, כי (בראשית כה כ) ויהי יצחק וגו' ויעתר לו דייקא, והבן. עוד יתכוין ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד וגו'. על דרך שכתבתי לפסוק כי ביצחק יקרא לך זרע, כי עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשיהם הטובים (ב"ר ל' ו'). והנה כבר כתבתי בפרשת העקדה (בפסוק והאלקים ניסה את אברהם), להוציא מדעת הראב"ע שכתב שנעקד יצחק שלא מרצונו, עיין שם בארוכה. והיינו דאשמועינן כאן ואלה תולדות יצחק, הך גופא שאברהם הוליד את יצחק, דהיינו העקדה שעקד את יצחק דהוא עיקר ההולדה של אברהם, היא גופיה תולדות יצחק, לפי שפשט צוארו על גבי המזבח ברצונו, והבן.

ואחשוב עם האמור ביאור פסוקי תהילים (תהילים מ, ב) קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי (כ"ז נאמר על כלל ישראל) ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשורי ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו, ויש לדקדק וכי התהלה לאלהים היא שיר חדש הלא שמו נורא בעובדי כוכבים ומהולל לעולם בפה עמו כו', רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר וכו'. יובן כ"ז כי אמת שכאשר ה' מטיב בעולם הזה עם איזה אומה אז אותה אומה מחויבת להללו כענין הללו את ה' כל גוים (תהילים קיז, א). ולהיות שעובדי כוכבים לא עלו במחשבה כלל ואינם רק בעולם המעשה וגבי מעשה כתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ר"ל כי העולם המעשה נעשה בקדימת מדת הרחמים ולפיכך אין התהלה שלה כל כך גדולה וחשובה כי טובת האומה בעולם הזה אינה בדרך נס ופלא כי הוא גם מצד הטבע והשכל שיהיה טוב לעובדי כוכבים בעולם הזה, אבל כאשר ה' מטיב לישראל בעולם הזה יש להם תהלה חדשה להודות לה' מה שאין לעובדי כוכבים תהלה זו, כי ישראל שעלו במחשבה לכן מצד הטבע והשכל שיתנהגו במדת הדין ולא ייטיב להם בעולם הזה, לכן טובת ישראל בעולם הזה בנס ופלא וגדלה תהלה זו לה' מאוד כי חסד גדול הוא מה' עצום מלספרה.

העולה, כי עבודה הראשונה אשר מצד ההוי' והטבע אינה מיוחדת לישראל לבד, אלא לכל באי העולם שהוא מצד היותו נקרא הוי"ה ב"ה אשר מאמתת מציאותו נתהוו כל ההויים, ומה שאנו מיוחדים לו שנקרא אלהינו הוא מצד העבודה היותר נכבדת שהוא מצד הנפלאות, ולז"א דוד המלך ע"ה בתהילים (תהילים מ, ב) קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי ויעלני מבור שאון מטיט היון (ממצרים) ויקם על סלע רגלי כו' ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו יש לדקדק מאי חדש הוא התהלה לאלהינו, הלא זה מעולם כל הנמצאים אומרים שירה כמ"ש בפרשת שירה, ועמש"ל בפרשת בראשית, רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר. ולדרכנו יאמר, כי קוה קויתי ה' ויט אלי, ר"ל בתחלת העבודה היה התקוה והעבודה רק להיותו נקרא ה' ומהווה כל הויות עי"ז ג"כ ויט אלי, אכן אח"כ וישמע שועתי ויעלני כו', שהוציאנו ממצרים ויתן בפי שיר חדש, ומהו השיר חדש לומר תהלה לאלהינו, שעי"ז מצד הנפלאות נקרא אלהינו, וחזר וביאר יותר ואמר, רבות עשית אתה ה', ר"ל ע"י שרבות עשית כל עולמות הטבע, עי"ז נודע כי אתה ה', אבל כינוי אלהי הוא ע"י שנפלאותיך ומחשבותיך אלינו לבד, שבזה נתיחדנו מכל עם ועי"ז השיר גדול מאד אין ערוך אליך אגידה כו', כי עי"ז יתלהב לבבי ויתפעל בחשק ודביקות נמרץ ועולה על עבודה ראשונה ביתר שאת.