חסידות על תהילים פג:יט

והנה דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, ואף אני אענה חלקי ליישב קושיא הנ"ל, משום דלא ילדה רני. וגם קושית ברוריא דהפסוק סותר את עצמו דאמר עקרה ועדיין לא ילדה, ואחר כך אמר כי רבים בני שוממה כו'. ועד השלישי אני בא ליישב מה דמסיים אמר ה', מי לא ידענו שכל הנביאות הם מאמר השי"ת. ומקודם שנבאר זה, נבאר קצת פסוקים שאמר דוד נעים זמירות ישראל (תהלים פג ז-יט) אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים כו', (תהלים פג י) עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון כו', (תהלים פג יב) שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב כו', (תהלים פג יד) אלקי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח, (תהלים פג טו) כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים, (תהלים פג טז) כן תרדפם בסערך כו', (תהלים פג יט) וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון על כל הארץ, עד כאן המשך הפסוקים (תהלים פ"ג). והנה צירף בכאן כמה אומות שיתענשו ביחד, ובכמה שפטים במים, ובחרב, וברוח, ובאש, הלא דבר הוא. ועוד שמסיים וידעו כי אתה שמך ה' אין לו ביאור, כי אתה ה' ראוי לומר. ועוד לבדך עליון על כל הארץ, לבדך מיותר. וכדי ליישב זה, אקדים לבאר מה דאיתא במפרשים שפרעה לא ידע שם ה', אבל שם אלהים הוי ידע, עיין באלשיך פרשת שמות על פסוק (שמות ה ב) ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו. וכדי להבין זה כיון שידע שיש אלקים, מה לי באיזה שם יכנהו, היה לו לשמוע לדבריו. וכדי להבין זה, נקדים שכתב הראב"ע בפרשת וארא (שמות ח ה-ו) שנאמר שם ויאמר משה התפאר עלי למתי אעתיר לך כו', ויאמר למחר. וז"ל: אמר רב שמואל בן חפני אין מנהג אדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד, וחשב פרעה כי מערכת כוכבי שמים הביאה הצפרדעים על מצרים, ומשה היה יודע זה, וחשב פרעה כי עתה הגיע העת סור הצפרדעים, על כן נסהו ואמר למחר, עכ"ל הראב"ע. וביאור דבריו, כי פרעה לא האמין בהשגחת השי"ת, והיה חושב שהכל מתנהג על ידי מערכת השמים, וחישב כי משה איצטגונין גדול הוא ויודע מה שיארע על פי מערכת הכוכבים קודם היותו, כי בקי הוא בהילוכן ובסיבובן, על כן קודם בא הדבר בא ואמר שיבוא, ועושה עצמו כאילו הוא שליח השם, וכעת יודע שיסור, בא ואמר למתי, ובדאי חושב שאומר תיכף ומיד ויאמר שתפילתו עשה רושם, על כן אומר למחר, ואראה אם יתעכב עד למחר. ומשה הבין מחשבתו הרעה, לכך השיב לו כדברך, דהיינו שיתעכב עד למחר למען תדע כי אין כה' אלקינו והוא השופט כל הארץ ולא מערכת השמים, עד כאן ביאור דברי החכם ר' שמואל בן חפני שהביא הראב"ע ודברי פי חכם חן למעלה ושפתים ישק. היוצא מזה כי פרעה הרשע כפר בהשגחה. והנה טעות הכופרים בהשגחה מבואר בדברי המחקרים, שאומרים לרוב רוממותו אין משגיח בתחתונים ושפלים, ומסר הממשלה למערכת הכוכבים להתנהג העולם השפל על ידם. ועל פי זה שמעתי לפרש הפסוק (תהלים סו ג) ברוב עוזך יכחשו לך אויבך, דהיינו מרוב עוזו הם מכחשין בו ואומרים שאינו משגיח במעשיהם, ועפרא לפומיהו דהני רשיעי ימ"ש ישחקו עצמותיהם כו', הם כופרים בהשי"ת ובתורתו הקדושה, ועיין מה שפירש האלשיך הקדוש בפסוק רם על כל גוים ה' כו' (בתהלים קיג ד) ותמצא נחת.

ועוד נ"ל במאמר (שמות ט יד) אני שולח את כל מגפותו וגו' בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ וגו' (שמות ט טז), ולמען ספר שמי וגו'. על פי דברי הרב שמואל בן חפני שמביא הראב"ע בפסוק (שמות ח ה) התפאר עלי ויאמר למחר. וז"ל: חשב פרעה כי מערכת כוכבי שמים הביאה הצפרדע על מצרים, ומשה היה יודע זה, וחשב פרעה כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים, על כן נסהו והאריך ואמר למחר, עכ"ל. ועיין מ"ש על פי זה (בהפטורת תצא) וגו' לפרש מאמר דוד המלך ע"ה (תהלים פג ז-יט) אהלי אדום וישמעאלים וגו', (תהלים פג י) עשה להם כמדין וגו', (תהלים פג יט) וידעו כי אתה שמך ה' עליון על כל הארץ. והמתבאר שם כי יש לכל כוכב וכוכב מאורעות מיוחדות כשעומד במביט רע, אם כן אם פורעניות אחת בא לעולם, יוכלו אומות העולם לומר שאותו כוכב ששולט על זה הוא במביט רע, אבל כשכמה פורעניות באים כאחת, מסתמא יש בהם פורעניות ממזלות מתנגדים, ואי אפשר אם לא בהשגחה מאתו ית'. עוד נתבאר שם דשם הויה ב"ה שאותיותיו הם במספר המועט מכל האותיות, מורה על ענותנותו ית', ואם כן מורה על השגחתו ית' בעולם השפל, שלא כדעת האומרים כי עזב ה' את הארץ, שלרוב רוממותו אין כבודו להשגיח בשפלים, ולכך פרעה שלא האמין בהשגחה כמ"ש לעיל בשם הרב שמואל בן חפני, לכך אמר לא ידעתי את ה' (שמות ה ב), דשם הויה לא הוי ידע כמ"ש המפרשים, אף דשם אלקים הוי ידע דידע מציאת הבורא ב"ה, ועיין שם בארוכה. והנה ידוע כי כל מכה כללה כמה מכות כמבואר ממאמרם ז"ל, והנה היו כלולים מכל המערכת מלמטה ולמעלה, כמבואר בדברי רבי יהודה הלוי שהביא הראב"ע בסדר זה (שמות ט' פסוק א'), עיין שם. וז"ש הנה אני שולח את כל מגפותי דייקא, בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, שאני משגיח לבדי אף בקרב הארץ השפלה, ולא מסרתי הממשלה ביד מערכת הכוכבים, והבן.

בראשית. רבי חייא פּתח: ״ראשית חכמה יראת ד' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד״ (תהלים קי״א). ״ראשית חכמה״ – לא היה צריך מקרא זה לאמר אלא ״סוף חכמה יראת ד'״, שהרי יראת ד' סוף חכמה היא; (אלא ראשית היא) להיכנס (על ידה) למדרגת החכמה העליונה; זהו שנאמר: פתחוּ לי שערי צדק; זה השער לד'. ודאי, שאם לא ייכנס באותו השער, לא ייכנס לעולם למלך העליון, שהוא עליון ונסתר וגנוז ועשה לו שערים אלו על אלו. ולסוף כל השערים עשה שער אחד בכמה מנעולים, בכמה פתחים, בכמה היכלות אלו על אלו. אמר: כל מי שחפץ להיכנס אלי, הנה השער הזה יהיה הראשון – לפני – מי שנכנס דרך השער הזה ייכנס; וכן הוא: השער הראשון לחכמה עליונה יראת ד' היא; וזו היא ראשית ב, שנים הם המתחברים כאחד, והם שתי נקודות: אחת גנוזה ונעלמה ואחת – עומדת בגלוי, ובשביל שאין בהן פּירוד נקראות ראשית – אחת ולא שתים. מי שנוטל זה נוטל גם זה והכל אחד, כי הוא ושמו אחד, שכתוב: ״וידעו כי אתה שמך ד' לבדך״ (שם פ״ג). למה נקראת ״יראת ד'״? בשביל שהיא עץ (הדעת) טוב ורע: זכה בן אדם – טוב, לא זכה – רע; ועל כן שוֹרה במקום זה יראה, והיא השער לכל טוב שבעולם. ״שכל טוב״ – זהו עץ החיים שהוא שכל טוב בלא רע כלל – ועל שאין רע בו הוא שכל טוב בלא רע. ״לכל עושיהם״ – אלו חסדי דוד הנאמנים, מחזיקי התורה, אלה המחזיקים, כביכול, את התורה, הם העושים. אלה העמלים בתורה אין בהם עשייה בשעה שהם עמלים בה, אבל אותם המחזיקים בהם יש בהם עשייה; ובכוח זה נאמר: ״תהלתוֹ עומדת לעד״ ועומד הכסא על מכונו כראוי.