חסידות על תהילים קמב:ח

במדרש ולרשע אמר כו' שאין הקב"ה חפץ בקילוסן של רשעים כו'. דהנה עיקר בריאת האדם להעיד על הבורא ית'. וזה כח הדיבור דכתיב לנפש חי' מתרגמינן לרוח ממללא. ונבחרו בנ"י שהם עיקר האדם כדאיתא אתם קרוין אדם עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. אך שצריכין מקודם לתקן עצמנו להיות כלים להוציא דבר אמת מפה. וזה עיקר הצרעת שנק' סגירו שא"י לפתוח הפה כראוי בתורה ותפילה. וכ"כ הוציאה ממסגר נפשי להודות כו' לכן כתי' זאת תהי' תורת המצורע שעיקר הטהרה כדי להיות כלי מוכן לתורה. אך גם זה אמת שע"י התורה יכולין לתקן עצמינו ג"כ. הגם שאין עוסקין כראוי. אם הכוונה לש"ש כדאיתא המאור שבה מחזירן למוטב. וזה ג"כ פי' תהי' תורת המצורע ביום טהרתו. וכתי' בורא ניב שפתים כו' שכשהקב"ה מרחם על האדם ופותח פיו בתורה נתרפא ומתקרב. וע"ד הרמז י"ל בפי' והובא אל הכהן דק' הא כתי' ויצא הכהן כו'. רק שקאי על תורת המצורע שזה הניצוץ מדברי תורה שבכוחו מתרפא המצורע הארה זו באה אל הכהן. ואז הכהן זוכר בהמצורע והולך אליו לחוץ לראות את נגעו. וכל צרעת וסגירו ע"י עשי' גשמיות כדכתיב ימי המעשה יהי' סגור. אבל בש"ק אין מגע צרעת ולכן שבת סהדותא איקרי ויכולין להעיד על הבורא ית' ונפתח ההסגר כנ"ל:

איתא ציצית על שם הסתכלות מציץ מן החרכים וכו' ג"פ ציצית שיש ג' מיני הסתכלות והשגות לאיש ישראל בבחינות נפש רוח נשמה. וע"ז רומז הגמ' בטעם תכלת שים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסה"כ ובאמת הנפש נאסר בתוך הגוף כמ"ש הוציאה ממסגר נפשי ונתן הקב"ה לנו מצות לסייע להאיר אל הנפש מחשכות הגוף והטבע. וע"י הציצית מאירין הנר"ן באדם כמו שמבקשין ע"י מצות ציצית תנצל נפשי ורוחי ונשמתי כו'. והיה לכם לציצית והי' לשון שמחה שצריך איש ישראל להיות משתוקק תמיד לזכור ולהתדבק בשורש הנפש ורוח ונשמה. ואז מצות ציצית מסייע לו לזכירה זו: