וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל בְּכָל־זֹ֛את לֹא־חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו׃ (פ)
אלשיך
והשיב לה הוא ואמר גם את הטוב לומר ולטעמיך שדעתך כי האלהים עשה לי הרוגז הזה ותייעצני אעשה באופן שלא אקבל היסורין הלא טרם היסורין בקבלנו שופע הטובה הלא גם מדת הדין היה משפיע לנו טובה כענין גדולים צדיקים שמהפכים מדת הדין למדת רחמים עם היות דבר בלתי מתיחס אליו ואת הרע המתיחס אל האלהים לא נקבל רק נעשה באופן שלא נקבלהו ואמר בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו להשיב על קושי הנופל פה למה לא שב הוא יתברך לגעור בשטן ולאמר לו ותסיתני בו לבלעו חנם ולרפאות את איוב לזה אמר בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו אך בלבו חטא והנה השטן לא אמר שיחטא רק בלבו כמפורש על אם לא על פניך כו' והרי נעשתה עצמו:
אבן עזרא
בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו - להורות כי עוד יחטא בשפתיו ויוציא מפיו מלים ברוב צערו.