וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת׃
רלב"ג
ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו. ירצה לומר שכבר היה מגדל אותה כאלו היתה בתו והנה קראה הדסה לשלמותה כי כמו שההדס יתן ריחו הטוב ויועיל בזה למי שאצלו כן היא נותנת ריחה בטוב מדותיה ויושר דרכיה להועיל ולהטיב למי שאצלה. והנה כי כמו שהמשיל הצדיקים להדסים כאמור בין ההדסים אשר במצולה (זכריה א, ח) כן המשיל אותה להדסה. ואפשר עוד שהיו לה שתי שמות רוצה לומר שהיתה נקראת הדסה והיתה נקראת גם כן אסתר. והנה במות אביה ואמה לקחה לו לבת לגדלה כאלו היתה בתו: