פירוש על אסתר ב:6

השאלות:
למה מאריך הספור שהגלה מירושלים:

אשר הגלתה עם יכניה. הוא יהויכין הוא כניהו, והנה זקן היה כאשר נלקחה אסתר, כי צדקיהו מלך אחר גלות יכניהו י"א שנה ועברו ע' שנה כאשר פרשתי בספר דניאל שלא טעה בחשבונו, ודברי יחיד הם בתלמודנו, ומלך כורש עם דריוש ועברו ז' שנים לאחשורוש ולא ידענו בן כמה שנים יצא מרדכי מירושלם, והנה אם אמרנו בן חדש ימים הנו בימי אסתר יותר מצ' שנה:

אשר הגלה מירושלים. אמר רבא, שגלה מעצמו ^ידדהו"ל לכתוב בקצרה אשר הגלה עם יכניה, ודריש דהם גלו עם יכניה בעל כרחם ע"י נבוכדנצר, אבל הוא גלה עמהם מעצמו, וכמו שהיה ירמיה גלה מעצמו. .
(שם שם)

אשר הגלה עם הגולה וגו׳ אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה וגומר כי לרוב חכמתו וגדולתו היה משריו הקרובים אליו.

אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה וגו'. אמר שזה האיש שכלו הוא פרטי משכל הנאצל על בני אדם, ונגלה עליהם. וזהו לשון הגלתה עם יכניה מלך יהודה, רוצה לומר שכל הכולל במין האדם. וקראו יכניה כי הוא הכנת א-ל י"ת, ולזה קראו מלך יהודה כי אלו השלמיות לא נמצאו אלא בישראל הנקרא יהודי. או אפשר כי רוצה לומר במלך יהודה על השם יתעלה, כי אף שהוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, מכל מקום נקרא אלקי ישראל, וכן קראו בכאן מלך יהודה, כי הוא חלקו וגורלו כמו שנאמר מנת חלקי וגורלי. ואמר יעקב חבל נחלתו וגו'. ואמר, אשר הגלה מירושלים עם הגולה, רוצה לומר מירושלים של מעלה, שכל זו הוא נשפע וירד מלמעלה, כי משם צוה השם את הברכה עם שאר שכלים המושפעים משם. ואמר כי המלך שהגלה והשפיע ליכניה, זו הוא נבוכדנצר מלך בבל. כבר ידעת משלי הנביאים שקראו לנבוכדנצר הלל בן שחר, והמשילו מפלת סנחריב ונבוכדנצר למאורות השמים, כמו שאמרו כי ככבי השמים וכסיליהן לא יהלו אור, חושך השמש בצאתו, וירח לא יגהה אורו, כמו שהאריך בזה המורה (פרק כ"ט חלק ב'). לזה אומר שהמשיך השכל הפועל הנקרא שמו בישראל שר העולם לנבוכדנצר, דלעוצם ממשלתו שהיה לו בעולם התחתון. ואמר כי אף שהא-ל יתעלה השפיע מטובו חוט של חסד זו להיות שכל נקנה, ולכן נקרא יכניה מלך יהודה, מכל מקום הוא סבה רחוקה לזו, כדרך כל הנמצאות כי הוא על ידי האמצעי שהוא השכל הפועל בעולם. והוא סבה קרה לזו מקרה זה ביאור הספור שדרשם ז"ל אמר שבת לפני הקדוש ברוך הוא, לכל נתת בן זוג כו'. אמר לה כנסת ישראל יהיה בן זוגך, כמו שבאר החכם בעל עקידה, ואמר שזה המלך הוא מלך בבל מלשון בלול, רוצה לומר שהוא מלך על על העולם השפל הכלול מארבעה יסודות. ואמר

אשר הגלה מירושלים. אמר רבא שגלה מעצמו, כדרך שגלה יהויכין מעצמו. אשר הגלה נבוכדנצר, על ידו גלו:

ולפי שכשגלו ישראל מירושלים גלתה שכינה עמהם ע״כ גם הוא נגלה עמה וז״א אשר הגלה. והודיענו מאי זה מקום לרמוז לאמור עם הגלה הלא היא השכינה ומרכבתה האומה ישראלית אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה. וכיון שמלך יהודה נגלה גם מרדכי שהיה מיהודה הגלה עמו. ואמר אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל לרמוז אל הדרוש שאמ׳ למעלה אצל עבדים משלו בנו וכו׳:

עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה בעבור שהיו שם גליות אחרות כי אחרי שגלו יהויכין ואמו ושריו גלו גם כן בימי צדקיהו והנשארים שלא גלו עם צדקיהו גלו אחרי שנהרג גדליה בן אחיקם. ולפי' אמ' כי זה מרדכי הגלה מירושלם עם הגולה הראשו' שגלתה בעת שהגלה יכניה מלך יהודה שהגלה אותם נבוכדנצר מלך בבל:

מירושלים. חד מן ה' מלאים על פי המסורת:

אשר הגלה יר׳ כי זה הפסוק דבוק עם מה שאמר איש ימיני סמיך ליה אשר הוגלה מירושלים לומר שלעול׳ מבנימין קאתי ומה שקראתי אותו קודם איש יהודי הוא על אשר הוגלה מירושלים עם הגולה וכו׳ ולפי שהגולה היתה מיהודה היו קוראים אותו איש יהודי באומות וזה מסכים לפירוש רש״י:

"אשר הגלה וגו'" (פסוק ו). כתב זה שלא תאמר שיצא חוץ לארץ ישראל מדעתו, ודבר זה אינו ראוי לצדיק. ועל זה אמר "אשר הגלה", ולא יצא חוץ לארץ מדעתו. ושלא יקשה כיון שהיה מרדכי מוכן לגאולה באחרונה, אם כן היה ראוי שלא ילך בגולה הוא בעצמו. ועל זה אמר "שהוגלה עם יכניה מלך כו'", ועם יכניה הוגלה החרש והמסגר (מ"ב כד, יד), שכיון שפותחין פיהם הכל נעשו כחרשין, ובשעה שהן סוגרין, שוב אין פותח (גיטין פח.). ולכך הוגלה להיות עם אנשי התורה, ולא היה רוצה לפרוש מן התורה. ומפני שלא תטעה לומר כי גלות זה לשושן היה, כי מרדכי בשושן היה, ואם כן לשושן הוגלה. ולכך אמר שנבוכדנאצר הגלה אותם לבבל, ומבבל בא לשושן. וכל זה בא לומר כי מרדכי היה קרוב למלכות אצל נבוכדנאצר, וכאשר בטל מלכותו על ידי מלך פרס ומדי, לקחום יועציו וחכמיו של (-נבוכדנאצר-) [כורש] עמו לשושן.

אשר הגלה, ג. חטאו היה יותר גדול מצד שהיה מן הגולים, כי ידוע שאם איש גר אשר יסתופף בצל המלך מצד החסד יעבור ואשם נגד דת המלך, יענש יותר מאם יחטא אחד מאזרחי הארץ, וגם לא יכול לתת אמתלא שמצד זה בעצמו שהוא מן הגולים לא ערב לבו לתת בתו למלך, כי הגולים נבזים ע"פ הרוב, לז"א שהיתה מן הגולה שהגלתה עם יכניה, שאז גלו שרי יהודה ותפארת ציון, ואלה היו חשובים תמיד:

ואמ' אשר הוגלה מירוש' אם הוא שב אל מרדכי ויאמר שהוא בעצמו גלה בגלות יהויכין היה מרדכי זקן מאד כי יכניה גלה. ואחריו מלך צדקיהו שנים. וחיה כל השנים שנשארו לנבוכדנצר בנו וג' שנים שבלשצר וכל השנים שמלכו כורש הפרסי ודריוש המדי ומלכים אחרים שמלכו אחריהם קודם שמלך אחשוירוש ואם הוא שב אל קיש יהיה העניין יותר נאות ומתקבל בשכל ואמ' ושמו מרדכי שהיה בן יאיר ויאיר היה בן שמעי ושמעי היה בן קיש שזה קיש הוגלה מירושלם עם הגולה אשר הגלתה עם יכונייה מלך יהודה:

הגלה. חסר וא"ו:

ובמסכת מגילה (מגילה יג.) אשר הגלה אמ׳ רבא שגל׳ מעצמו. וקשה כי מה לי אם גלה מעצמו או גלו אותו בעל כרחו ועוד מנין לו שגלה מעצמו אלא שרבא הוקשא לו בפסוק דלאו רישי׳ סיפיה ולאו סיפיה רישיה שאם בא ללמדנו שלא נטעה באומרו קודם איש יהודי היה בשושן וכו׳ שהיה מקודם הגולה היל״ל אשר הגלה נבוכד נאצר מלך בבל מירושלים עם הגולה וכו׳ ועוד אשר הוגל׳ מיותר אחר שקודם ג״כ אמר אשר הגלה. לזה תרץ שבאומרו אשר הגלה מירושלי׳ ללמדנו שגלה מעצמו ומ״ש לעיל היה בשושן שנר׳ מקודם הגולה כך הוא כשרז״ל במדרש למה שני פעמים אשר הגלה גלה עם גלות יכניה מלך יהודה ואח״כ חזר לירושלים והגלה אותו שנית נבוכד נאצר עם גלות אחרונה ע״כ. הנה כי מ״ש קודם אשר הגלה נבוכד נאצר וכו׳ הוא שהגלה אותו עם גלות אחרונה ולא גלה בעצמו ובא ללמדנו חסידותו שעם הגולה הא׳ גלה מעצמו לשתף עצמו בצרתם של ישראל ורש״י ז״ל פירש דרריש לה מדלא כתיב אשר היה מן הגולה וכו׳ וכתיב אשר הגלה עם הגולה משמע שלא היה כשאר ישראל שגלו בעל כרחם והוא גלה מעצמו כמו שעשה ירמיה שגלה מעצמו עד שאמר לו הקב״ה לחזור עכ״ל: