אסתר ה:ג מפרשים: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא מהדורא תניינא

עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת. דָּבָר שֶׁהוּא בְאֶמְצַע וּבַחֲצִי הַמַּלְכוּת. הוּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהִתְחִילוּ לִבְנוֹתוֹ בִּימֵי כֹרֶשׁ, וְחָזַר בּוֹ וְצִוָּה לְבַטֵּל הַמְּלָאכָה. וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁעָמַד אַחֲרָיו גַּם הוּא בִּטֵּל הַמְּלָאכָה. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: אַף אִם תִּשְׁאֲלִי מִמֶּנִּי חֲצִי הַמַּלְכוּת, אֶתֵּן לָךְ:

השאלות:
הכפל מה לך ומה בקשתך, מה אמר וינתן לך ובכ"מ אמר אצל הבקשה ותעש:

ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה. הנה בראות המלך כי היא התירה עצמה למות לבא אל החצר הפנימית אשר לא כדת כדי שתוכל לדבר עמו חשב כי לענין קשה וגדול נצטרכה אסתר ולזה שאל המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך כי ידמה שהיא באה לפניו אם בעבור דבר קשה מאד לה אם לבקשת דבר קשה מאד וגדול. ואפשר כי מרוב הצער והפחד קרה לה כדמיון עלוף כמו שנזכר בספר יוסיפין ולזה התעורר המלך במהירות להצילה מפחד המות: